גדעון לוי וחבריו בתקשורת מחזקים את האנטישמיות בעולם

אנטישמיות תמיד הייתה, אבל חיצי התרעלה הפנים-ישראליים בתקשורת, מקשים ללא ספק על כל דרך לנצח בזירה התקשורתית בחו"ל. אי אפשר לדרוש מהם להיות "קדושים יותר מהאפיפיור". די לקרוא את גדעון לוי באנגלית, כדי להבין למה שונאים אותנו בעולם. הגיע הזמן לעשות סדר גם בתקשורת.

גדעון לוי וחבריו בתקשורת מחזקים את האנטישמיות בעולם
  נותן דלק לאנטישמים. גדעון לוי (פלאש90)

לקראת ישיבה של וועדת העלייה והקליטה בכנסת המתקיימת היום (ג') בנושא "אתגרי הסברה של ישראל באמצעי התקשורת הבינלאומית", אני מבקשת למתוח קו ישיר אלינו, אל זירת ההסברה הישראלית. כדאי לשים לב לשתי נקודות עיקריות :

1. המאבק בתקשורת הבין לאומית נגד ישראל ניזון מסיקור חד צדדי, מוטה, מטעה ומוקצן בתקשורת הישראלית, ובפרט – מכלי התקשורת הישראליים באנגלית.

2. הצד הישראלי אינו עושה די להבאת מידע ולהטמעת התמונה המלאה מהשטח, ומותירה את אנשי התקשורת כטרף קל למערכת התעמולה המשומנת של הפלשתינים וגופי השמאל התומכים בעמדתם האנטי ישראלית.

אפרט בכמה דוגמאות מהימים האחרונים:

המאבק הפלשתיני בשיתוף פעולה אקטיבי של השמאל, הצליח להעמיד את ה"כיבוש הישראלי" והשליטה ביהודה ובשומרון במקום מכובד בסדר העדיפויות התקשורתי והמדיני.

במקום להבין שעבור צרכן התקשורת בחו"ל, הכפשת "מתנחלים" וחיילי צה"ל גורמת לתפיסה שלילית של ישראל וכל מה שהיא מייצגת, כלי התקשורת יוצרים סיפורי אימה המייצרים איבה כלפי ישראל בכללותה, בלי קווים ירוקים.

כלי תקשורת ישראליים בעלי עוצמה עוסקים ביצירת דימוי אלים לתושבים היהודים ביו"ש, ה"מתנחלים", תוך התעלמות והורדת הטון לגבי אלימות מצד שמאל ומצד תושבים ערבים.

דוגמא מובהקת לכך היא כותרת YNET מיום ראשון, שהיתה אף כותרת ראשית באתר: "דו"ח משטרתי – הימין הקיצוני יסלים פעילותו". ידוע ממחקרי תקשורת כי מעל 70% מהאנשים קוראים רק את הכותרת, וכך נותר האפקט – הימין הוא שיוצר את האלימות. אולם כותרת המשנה והכתבה עצמה מספרים על צפי של המשטרה להגברת האלימות הן של פעילי ימין והן של פעילי שמאל קיצונים והן של ערבים. את הכותרת קראו גם בחו"ל, באתר ynet  באנגלית. למרות פניות רבות מהציבור – לאחר היממה, הכותרת נשארה על כנה.

אין אלימות ערבית נגד יהודים

הסיקור הישראלי של הנעשה ביו"ש מוטה, מטעה. התקשורת מעלימה ידיעות יום יומיות על אלימות של ערבים כלפי יהודים, או שהיא מגמדת אותם לידיעה קטנה במבזק ותו לא. אוסף קטן מהימים האחרונים:

11.1.2012 – צעירים ערבים שודדים לאור היום רכב ליד קרית ספר באיזור מודיעין, הם מכים באלימות את הנהג ופוצעים אותו.

12.1.2012 – 3 בקבוקי תבערה הושלכו לעבר רכב ישראלי באל ערוב, דרומית לגוש עציון

14.1.2012 – אבנים הושלכו מתוך מכונית ערבית חולפת על מכונית ישראלית ליד תחנת הדלק מעבר מכמש, ליד יקב פסגות. באופן זה נרצחו אשר פלמר ובנו התינוק לפני כ-9 חודשים. הידיעה לא הגיעה לחדשות.

15.1.2012 – ערבים השליכו אבנים וניפצו שמשות בבית יהודי בשכונת שמעון הצדיק בירושלים

טקטיקה נוספת לדמוניזציה היא דה-הומניצזציה, או במלים פשוטו: מניעת סיקור אנושי ל"מתנחלים". דוגמא קטנה לכך היא ידיעה על כך שבעיתון "הארץ" פרסמו כתבה על פסטיבל הבירה, והכתבת סירבה לכתוב על סיידר המיוצר ביקב "טורא" בגלל מיקומו ליד אריאל שבשומרון. קשה "למכור" סיפור חיובי לכתבי "שטחים" וכל דובר מקומי ביו"ש יכול להעיד על כך.

דוגמא מצויינת נוספת היא הדבקת תוויות שליליות בלי להיאחז במציאות כמו "כבישי אפרטהייד".

הערכה גסה היא שלפחות 60% מהכבישים ביהודה ובשומרון סגורים ליהודים ושלטים אדומים בוטים מודיעים פומבית בכל צומת על היותו של הכביש "אסור למעבר ישראלים". לעומת זאת, אין כבישים בהם אסור לערבי לנוע. למרות זאת, אף כלי תקשורת לא בחר להציג אמת פשוטה זו לציבור, אלא הולכים כעדר אחרי הסיסמה "כבישי אפרטהייד", ומתעלמים מההשתמעות הגזענית של שלטים אדומים אלו.

המחסומים הפכו למילה נרדפת לרדיפת ערבים רק משום שהם ערבים. אם ישראל תדאג להזכיר לעולם שפעם, עד לפיגועי התופת, לא היו מחסומים רציניים, ותדאג להעביר נתונים שוטפים על מעשי רצח שנמנעו כתוצאה מאותם מחסומים, כמו 10 מטעני צינור שנתגלו במחסום סלאם בצפון השומרון שנתגלו היום (שני), אפשר יהיה לקבל תמונה מאוזנת מעט יותר.

לעומת זאת, הציבור שמעולם לא הוציא מקירבו רוצחים שמטרתם לפוצץ מטען חבלה במקום ציבורי – נאלץ יום יום לסבול בדיקות ביטחוניות פולשניות המכלות את זמנו בדרך לאוטובוסים ולרכבת, בדרך לכל קניון או מקום ציבורי. מדינה שמעסיקה כל כך הרבה כח אדם בשמירה ואבטחה נגד מעשי טבח באזרחיה החפים מפשט היתה, צריכה להיות בעמדת התוקף בזירה התקשורתית, לא בעמדת המתגונן.

אין גזענות ערבית

ואפרופו זכויות אדם – היכן המאבק של העיתונות החופשית בעולם נגד גזענות ערבית, כשהחוק אומר שערבי שמוכר קרקע ליהודי – דינו מוות, הן  בשטחי הרשות הפלשתינית והן במדינות שכנות, אפילו כאלה שיש לנו הסכם שלום איתם?

היכן המאבק של חסידי זכויות האדם לטובת אותם פליטים מתש"ח החיים במחנות-פליטים, וסובלים מתת-זכויות אדם אצל השכנות בלבנון ובירדן?

אפשר להאשים את האנטישמיות שיש אצל הגויים, אך לא נוכל להגיד שרק בזאת האשמה.

חיצי התרעלה הפנים-ישראליים בתקשורת, מקשים ללא ספק על כל דרך לנצח בזירה התקשורתית בחו"ל. אי אפשר לדרוש מהם להיות "קדושים יותר מהאפיפיור". די לקרוא את גדעון לוי באנגלית, כדי להבין למה שונאים אותנו בעולם.

על משרד ההסברה להשקיע בדרכים אפקטיביות וחכמות להבאת מידע באופן שוטף על המציאות האלימה בישראל, כולל ביהודה ובשומרון, ומי הם אלה היוזמים ומבצעים פעולות אלימות באופן יום יומי.

על המדינה לדאוג לכך שיהיו בישראל כלי תקשורת אמינים, מקצועיים ואלטרנטיביים לאלה המייצרים אמל"ח למלחמת התודעה עבור האויב. יותר מדי כסף ישראלי מושקע בתקשורת ובתעשיית הקולנוע בייצור חומרי תעמולה המשרתת את האויב, ומעט מדי מושקע למאבק הישראלי הצודק.

כן, מותר גם לנו להרגיש צודקים גם אם יש טעויות מדי פעם בדרך. מי שלא עושה – לא טועה, אך מי שמעצים רק את הטעויות ומוסיף לכך שקרים ובדיות תוך שהוא מעלים את הצדדים האחרים של המציאות – יוצר מציאות מדומה, שקרית ומעוותת, ההורסת אותנו מבפנים וגוררת אותנו למלחמות קשות מבחוץ.

==

חני לוז היא מבקרת תקשורת ומייסדת מרכז תדמי"ת, לתגבור הדמוקרטיה במדיה הישראלית

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע