בניגוד לפרסומים:עמדת הרב דבליצקי על עליה להר הבית

לפני כשלושה שבועות נפטר המקובל הרב שריה דבליצקי זצ"ל. מספר ימים לאחר פטירתו פורסם כי הוא תמך בעליית יהודים להר הבית, עד שהיה מי שכינה אותו 'מראשוני המעוררים לעליה להר'. ארגונים מסויימים אף קיימו עליה להר הבית לזכרו תוך שהם הסתמכו על מכתב שהוא כתב בשנת תש"מ.

במכתב פנה אז הרב דבליצקי בשאלה אל הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה אז הרב הראשי לישראל, וביקשו "להשמיע את דברו בקשר לבעיה נכבדה זו" של הכניסה להר הבית: "כי כפי שהוסבר לי", כתב הרב שריה דבליצקי, "קיים מקום מסויים שלגביו אין שום חשש כניסה".

ע"פ מכתב זה הסיקו כאמור ארגונים מסויימים כאילו הוא תמך בעליה להר. אלא, שהלכה למעשה, הרב שריה דבליצקי מעולם לא עלה להר הבית, ומעולם לא התיר למישהו לעלות להר. ואף כתב ופרסם בחוברותיו את איסור העליה לכל שטח הר הבית.

במכתב חריף ונוקב שכתב השבוע בנו הגאון הרב דוד דבליצקי שליט"א ונחשף לראשונה בסרוגים, מבהיר הרב דוד את דעת אביו הגדול:

בפתח מכתבו כותב הרב דוד דבליצקי כי הוציאו דיבה רעה על אביו זצ"ל כאילו הוא היה מתיר כניסה להר הבית: "שמעתי דיבת רבים ותצלנה אוזני, כאילו אבא מארי הכ"מ (הריני כפרת משכבו) היה מתיר ומעודד ח"ו לעלות לשטח כל שהוא בהר הבית. והנה כל המכיר ויודע את אבא מרי הכ"מ, את יראת חטאו וזהירותו המופלגת מכל נדנוד עבירה, ואיך שהיה עושה משמרת למשמרת בכל מצוות עשה ול"ת ובפרט בעניינים הנוגעים לחייבי כריתות, יודע אל נכון שלא יעלה על הדעת שיתיר דבר זה".

הרב דוד דבליצקי מסביר שהמכתב שכתב אביו היה רק בדרך לימוד ושאלה לגר"ע יוסף זצ"ל: "האנשים האלו נתפסו למכתב כלשהו שכתב למשקל ולמיטרי (=לישא וליתן) ולא חלילה וחס שהסיק להתיר למעשה היל"ת (היה לא תהיה)".

הרב דוד דבליצקי מעיד שלא רק שאביו הסיק שאסור לעלות, אלא אף "וביודעי קאמינא איך שהיה מזדעזע בכל פעם כששמע על מאן דהוא שההין לעלות להר ונגוע בקצהו".

הרב דבליצקי מזכיר שכך כתב אביו הגדול בשער ספרו 'משוש כל הארץ' (שבו ביאר: 'פרטי המנהג הקדום מדור דור לעלות לרגל גם בזה"ז לכותל המערבי') שהוציא לאור בשנת תשמ"ג, שלוש שנים אחרי המכתב לרב עובדיה יוסף זצ"ל:

"וצא וראה שבקונטרס 'משוש כל הארץ' שכתב אודות המנהג לעלות לרגל ברגלים הדפיס בדף השער כדברים האלו: 'ומכאן אזהרה רבה לשמור על האיסור החמור הנוגע בעונש כרת, וכפי הנהוג מדור דור שלא להיכנס לכל שטח הר הבית'".

הרב דבליצקי חותם במילים חריפות כלפי אלו שמפיצים רבים כאילו אביו זצ"ל היה מתיר לעלות להר הבית: "וכל המפיצים בדותא זו, מלבד שגורמים להכשיל את כלל ישראל בעוון כרת, חוטאים גם לאבא מרי הכ"מ, שאין הוא החי יכול להכחישם את החשובים כמתים בחייהם. הכו"ח לכבוד תורתנו הק' ולכבוד אבא מרי הכ"מ, היום כ"ד מנ"א תשע"ח"

הרב בצלאל דבליצקי, (מעורכי פורום 'אוצר החכמה'), בנו של הרב דוד דבליצקי ונכדו של הרב שריה זצ"ל, ומי שפירסם את המכתב, מעיד כיצד הגיב סביו זצ"ל כשהראה לו את המכתב המדובר: "לפני איזה שנים ראיתי לראשונה את אותו מכתב מדובר. ובאשר ידעתי את דעתו הנחרצת של סבי נגד כל עליה לשטח ההר כולו, היה תכנו משונה מאד בעיני. עליתי לסבי והצגתי בפניו את המכתב ופניו הפיקו צער ועגמת נפש. שאלתי אותו האם אכן מדובר בכתב ידו, הוא השיב שאינו זוכר ששלח מכתב זה, הוספתי ושאלתי: 'מכיון שכך, האם יש לומר שהמכתב מזויף?!' והשיב 'איני יודע'.

ממשיך הנכד הרב בצלאל ומספר: "דעתו הנחרצת והחד משמעית נגד כל עליה להר מוכרת לכל תלמידיו. את דעתו הביע בספריו ('אחר כתלנו', 'משוש כל הארץ', ו'חוקת עולם'), ואף בעל פה. ואם שנושא העליה לרוב לא היה ענין להיענות בו במחיצתו, לגודל פשיטות איסורו, מ"מ לעיתים ניתן היה לעמוד מקרוב על דעתו התקיפה בענין זה :כשסיפרתי לו על תמונה ובה נצפו יהודים בעלי חזות 'חרדית' עולים להר הוא הגיב בתדהמה שגבלה בחוסר אמון וחזר שוב ושוב על פליאתו: 'היתכן?! איך הם מעיזים?!'. ועוד: סיפרתי לו בעבר כי לתפקיד רבני נחשב, בירושלים שבין החומות, מונה פלוני. הוא הגיב בסיפוק ואמר שטוב עשו, והוסיף: 'לולי הוא היה חשש שהיה מתמנה אי מי מאותם המעודדים עליה להר…'. בפעם נוספת שאלתי אותו על יהודי אחד שהתקרב אליו – האם הוא מן העולים להר הבית, הוא ביטל דברי מיד ואמר: 'לא יתכן! הוא ירא שמים!'

מסכם הרב בצלאל דבליצקי: "הצורך להדגיש את דעתו הנחרצת לאיסור העליה, כולו מביא לידי גיחוך! והרי זה כמו לפרסם שסבי התנגד לדבר לשון הרע, אכן במקום שאין אנשים אלא בני בליעל אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר, המשיבים את הארי אחר מותו וטופלים עליו עלילות דברים, אמרתי אהיה אני הקטן איש. ונצדק קודש".

להשלמת התמונה ולהבנת חומרת הענין בעיני הרב דבליצקי זצ"ל, יש להוסיף דברים שכתב בספרו 'חוקת עולם' (ביאור סדר עבודת יוהכ"פ) בעמוד ד':

הרב דבליצקי מביא את קושיית המהרי"ל, מדוע האריך הפייטן בתיאור הקרבת השעיר הנעשה בפנים, המכפר רק על עוון טומאת מקדש, וקיצר בתיאור שילוח השעיר החי, המכפר על כל עוונות בני ישראל? אחד מתירוצי המהרי"ל הוא שכיון שמקום המקדש קדוש גם בחורבנו, מבקשים כאן בני הגולה בתפילתם כפרה על בני ארץ ישראל, אם חלילה נכנסו בטומאה למקום המקדש החרב. וכאן מעיר הגר"ש בכאב: "תירוצו השני של המהרי"ל הוא לצערנו בזמן הזה מעשי מאד מאד. כי זה מספר שנים שקדושת המקדש מתחללת לעינינו ע"י כניסת הרבה מישראל יום יום בטומאת הגוף למקומות שאיסור הכניסה הוא בכרת, ועינינו רואות וכלות, וצריכים אנו לכון מאד באמירת סדר שעיר הפנימי לכפר במיוחד על עוון זה. ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה, כי רוב רובם אינם יודעים מחומר האיסור".