ביקורת סרטים: הבלתי רשמיים • פחות רשמיים, יותר אנשים

סיפורם הקטן, הענק והמפתיע של מקימי המפלגה הספרדית החרדית הגדולה בארץ מביא למסך שחקנים נהדרים, סיפור טוב והרבה חן והומור – בשפה קולנועית ייחודית ומרתקת

הבלתי רשמיים• פחות רשמיים, יותר אנשים
  (צילום: יחצ)

ביקורת סרטים: הבלתי רשמיים

כל מפלגה גדולה מתחילה מאיש אחד קטן שנמאס לו. אני לא יודע אם כל מפלגה מתחילה כך, אפשר לשאול את הפרשנים. אבל הסרט מתחיל כך, במשפט הזה שבעצם מקפל בתוכו את כל ההמשך.

אין לי אינדיקציה אמתית, אך נדמה לי שכולנו נסכים על זה שישראל היא מדינה פוליטית מאד. למרות שרבים מתושביה אוהבים להפגין ציניות של למי אכפת בכלל מי יושב בכנסת, לכולם אכפת. ואכפת מאד. כולם בוחשים ומדברים וכותבים וקוראים ומתפוצצים באופן לא רציונלי כשהדיון נהיה פוליטי.

הבלתי רשמיים

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

רובנו נלך להצביע ביום בחירות ורובנו נצפה במתח במדגם המתפרסם בלילה שאחרי. כדי לעקוב בדאגה אחרי כמות המנדטים של המפלגה שלנו. שהייתה שלנו. שתהיה. מתח המפלגות הפוליטי ישראלי הזה, הוא קרקע נהדרת לסרטים שלא ממש צמחו על הקרקע הזו עד כה. לא מספיק.



אלירן מלכה, המוכר לכולנו מהסדרה 'שבאבניקים' המגניבה. עושה זאת שוב. גם הפעם הוא בוחר להתעסק עם הציבור החרדי וגם הפעם הוא מעדיף את השוליים החרדיים ולא את המיינסטרים.

אם ב'שבאבניקים' היו אלה בחורי הישיבות הפחות למדניים ויותר פוזלים לעולם שבחוץ, כאן הוא מניח על הבימה את השוליים החרדיים של שנות השמונים: החרדים הספרדים שהביאו למפה הפוליטית את מפלגת שס.

ליעקב כהן (שולי רנד שחוזר פה למסך בגדול) נמאס. הוא מרגיש שדוחקים אותו ואת חבריו הספרדיים ממוקדי הכוח בעולם החרדי. שהם סוג ב', לא נחשבים. שהם אורחים בבית החרדי אשכנזי ושהם צריכים להיות מנומסים כמו אורחים. אבל די.

מהרגע שהעיפו את הבת שלו מהסמינר בטענות שונות שתכליתן העובדה שהיא ספרדייה, יעקב כהן מפנה את התסכול לעשייה ומחליט להריץ רשימה שתתמודד בבחירות לעיריית ירושלים. רשימה חרדית ספרדית. הוא אוסף חבר ורב ונעזר במשפחתו וככה בלי ניסיון אך עם הרבה חום בלב הם מתחילים לעבוד. מלמטה עד למעלה.

מסע הבחירות המשוגע של הסרט הזה כולל בתוכו צחוק וגיחוך ופשטות וגם חריפות וכאב ורגעים שהם קסם אבל לפני הכל, הוא כולל עלילה מהודקת. סגורה, זורמת, מתקדמת. עלילה עם קצב.

כמו קליפ מוסיקלי מוצלח עם קריצה לא נסתרת לז'אנרים שונים ועם קולו המספר של הגיבור שמאחדים את הכל להיות סיפור משובח וטוב. פשוט טוב. כזה שכיף לצפות בו וקשה להוריד ממנו את העיניים. אי אפשר להשוות שוב ושוב ל'שבאבניקים' אבל קשה שלא, כי באמת יש כאן, כמו שם, שפה ייחודית.

גם בתסריט ובאופן שבו הדמויות מתנהלות בעולם, בהומור, בחדות, בפרטים הקטנים – וגם בצורה, בתמונות, זוויות הצילום, מוסיקה שהיא מעין מוסיקה שחורה אך מקומית ובצבעים.

התסריט, שמבוסס על אירועים שקרו באמת, מעולה. הבימוי, נהדר. אבל המשחק של שולי רנד, יוצא מן הכלל. על אמת. בעיניי, ההופעה המרשימה האחרונה של שולי רנד הייתה 'אושפיזין' וכאן, הוא משחק אפילו טוב יותר.

חוץ ממנו, משחקים נהדר גם יעקב כהן, יואב לוי ואור לומברזו, שחקנית חדשה ולא מוכרת שמשחקת את בתו של יעקב כהן ועושה את זה מעולה. עזבו אתכם שס או לא שס ומה קרה לאריה דרעי או אלי ישי או 17 המנדטים של 99', זה פשוט סרט טוב שכדאי לכם לראות.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
על מה נושעה
יעקוב | 27-07-2018 12:15
על מה לכנן