עלה למרומים אחד מענקי הדור הקודם הרה"ג שריה דבליצקי זצ"ל, תלמיד חכם גדול, גם למדן גדול, גם פוסק גדול, גם מקובל גדול, גאון גדול אשר שלט בכל תחומי התורה וכתב שישים ספרים.

אנו מסתכלים עליו בחרדת קודש, ואומרים מתי יגיעו מעשינו למעשיו, מתי יגיעו ידיעותינו לידיעותיו.

הוא למד בענווה מהרבה גדולי הדור.  ויחד עם זה, פילס לעצמו דרך משלו בתחומים רבים, לא חלילה מחוץ לתורה המקובלת מדור לדור, אלא בתוכה.

למשל שינה את הנוסח של יקום פורקן שינוי זעיר: במקום "די בבבל" אמר "די בכל אתר ואתר".

למשל היה לו זקן קצר מאוד, קצוץ, כי כך למד על פי קבלה.  אבל הזהיר תלמידיו לא לחקותו.

המכתב ששיגר הרב דבליצקי לרב אבינר

למשל, על אף היותו חרדי, אמר לקבוע סעודת מצוה ביום ירושלים, לא לומר תחנון ולומר הלל שלם בלי ברכה. הוא כתב בכאב שהשוללים זאת, רואים הכל בראי עקום, ואינם מודים לד' על הנס הגדול אפילו במילה אחת.

הוא מזכיר "ימי פורים" שנקבעו במשך הדורות על הצלות שונות, כגון פורים פרנקפורט ופורים טבריה, שלעומת הניסים שקרו לנו עכשיו הם "משחק פורים" (ספר הלכות יום העצמאות ויום ירושלים לרב נחום רקובר סא-סה).

למשל הוא כלל לא אכל פת הבאה בכיסנין כדי לא להיכנס לספק ברכה אחרונה.

ויחד עם כל גאונותו, היה עניו גדול, קיבל בביתו כל פונה גם צעיר, וגם השיב למכתב כל תלמיד צעיר – כגון מכתב ששלח לי העני לפני ארבעים שנה, עם הערות על מאמריי הדלים (עיין ספרי 'גן נעול', עמ' 100).

כמה צניעות, כמה גאונות, כמה מסירות, כמה ידענות, כמה דקדקנות, כמה רחבות.

תהא נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים הגאונים.