למה חנוכה (כמעט) ולא מוזכר בספרות חז"ל?

מטבע הדברים אם רוצים ללמוד על חג יהודי, הדרך הטבעית ביותר היא לפנות לספרות חז"ל כלומר, המשנה והתלמוד, אלה צריכים להיות המקורות, מאחר וחג חנוכה כפי שאנו מכירים אותו אינו מופיע בתנ"ך.

כאשר אנו בודקים מה המקור לחג החנוכה אנו מוצאים קטע קצר במגילת תענית, ובנוסף יש אזכורים לחנוכה במספר מקומות במשנה אך ללא פירוט משמעותי לסיבה שבגינה אנו חוגגים את החג אלא בעיקר על מצוות החג.

מההתייחסויות במשנה ניכר כי חנוכה נחגג כחג בהדלקת נר מחוץ לבית, אך ללא הסבר נוסף נשאלת השאלה מדוע רבי יהודה הנשיא לא ייחד מסכת שלמה לחנוכה כפי שייחד לפורים (מסכת מגילה)?

במגילת תענית מוזכר החג בקיצור נמרץ, כאחד מהימים שאסור להתענות ולספוד בו. בסכוליון (הפירוש הקדום המצורף במגילה) מצוין חנוכה בפירוט:

"חנכת בית חשמונאי לדורות. ולמה היא נוהגת לדורות? אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרווחה, ואמרו בה הלל והודאה, והדליקו בה נרות בטהרה. לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים, ולא היה במה להדליק. וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל, וחיפום בעץ, והתחילו להדליק. ומה ראו לגמר בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל, הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח." (מגילת תענית, על חודש כסלו, בתרגום לעברית)

ומה עם התלמוד?

מקור נוסף שאמור היה לתת תשובה הוא התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבבלי. בירושלמי האזכור היחיד לחנוכה הוא בציון מה מברכים על הנרות. ואילו בבבלי חג החנוכה מוזכר אך ורק בהקשר של דיני הדלקת נרות ואילו סיפור פך השמן מוזכר בברייתא

מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא (=שמונה) אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

מדוע חז"ל ממדרים את החג ולא מספרים את מה שאירע בו?

קצת רקע היסטורי

כדי לענות על השאלה צריך לבחון את האירועים שארעו מבחינה היסטורית, עליהם אנו יודעים ממקורות חיצוניים, כספר מקבים וקדמוניות היהודים.

בשנת 332 לפני הספירה כובש אלכסנדר מוקדון את הארץ שהייתה פחווה בשם יהד. עם מותו בשנת 323 נחלקת האימפריה לאחר מלחמת הדיאדוכים לשלושה חלקים, כאשר מצרים נשלטת על ידי תלמי וסוריה נשלטת על ידי סלווקוס וארץ ישראל משמשת כתווך בין שתי הממלכות אבל בפועל היא בשליטת תלמי שמשיט מס כבד על האוכלוסייה היהודית.

היהודים מתרכזים באזור ירושלים מה שהיה ונשאר כפחוות יהודה כלומר מעין אוטונומיה בעלת שלטון עצמי דתי.

בשנת 223 עולה לשלטון הסלבקי אנטיוכוס ה-3 ומחליט להפר את האיזון מול תלמי מלך מצרים ויוצא למלחמה , כאשר שדה הקרב הוא באיזור רפיח. היהודים שקצו בבית תלמי תומכים באנטיוכוס אבל הוא מפסיד במלחמה וכתוצאה מכך מכביד תלמי את ידו על יהודה ובונה את מצודת החקרא בירושלים בסמוך לבית המקדש כדי שיוכל להגביר את הפיקוח על המקום.

17 שנים לאחר מכן בשנת 200 לפני הספירה יוצא אנטיוכוס למלחמה חדשה נגד תלמי עם חיל שריון חדש. אם במלחמה הקודמת הוא השתמש בפילים אפריקאים הפעם הוא השתמש בפיל ההודי שנוח יותר לאילוף וכך ניצח במלחמה.

אנטיוכוס מגיע לבית המקדש, והוא משחרר הצהרה פרו יהודית והיא: כשאנחנו הגענו לירושלים היהודים שתפו איתנו פעולה, ועל כן כל מי שעזב את ירושלים רשאי לחזור. מחליט אנטיוכוס מתקציבו להפעיל את בית המקדש. הוא גם מעניק הטבה של מלח לבית המקדש.

אנטיוכוס קובע חוק שהכניסה לבית המקדש תהיה מותרת רק למי שמותר על פי ההלכה היהודית. הוא עצמו לא יכול להיכנס. והדבר הטוב: "איש בל יכניס בשר סוס בשר פרד ובשר חמור בר… ובכלל בשר של כל בעלי החיים האסורים על היהודים… כל העובר על האיסורים האלה ישלם לכוהנים 3000 דרכמות". אנטיוכוס מכיר בצורה הגורפת ביותר בירושלים כעיר יהודית.

הסדר זה מחזיק מעמד עד לעלייתו לשלטון של אנטיוכוס ה-4 נכדו של אנטיוכוס ה-3 וזהו אנטיוכוס של חנוכה. אנטיוכוס ה 4 צריך כסף כדי שיוכל לממן את מלחמותיו ולכן הוא פונה לבנק הלאומי של העם היהודי כלומר לבית המקדש ומבקש לשדוד אותו היהודים שהתרגלו לחופש דת מוחלט כמובן שמתנגדים וכתוצאה מכך גוזר אנטיוכוס את גזרותיו ומכאן מדרדר המצב למלחמת דת ולסיפור המקבים.

מלחמה ללא שאיפות לאומיות

ניתן להבין שכשהמקבים יצאו למלחמה לא היו להם שום שאיפות לאומניות ולעצמאות מדינית.

המערכה החלה בשנת 167 לפני הספירה ולאחר 3 שנים הצליחו לשחרר את ירושלים ולטהר את המקדש. שלוש השנים הראשונות אכן היו הצלחה אבל המלחמה נמשכה גם לאחר טיהור המקדש, והסתיימה בכשלון צבאי.

למרות שהמרד החל כמרד דתי, ולמרות שלאחר חנוכת בית המקדש נהרג יהודה למרות כל זאת בסופו של דבר בגלל תהליכים אזוריים, מצאו עצמם החשמונאים כמנהיגים של ממלכה עצמאית שהגיעה לשיא כוחה וגודלה בימיו של אלכסנדר ינאי. שיא הממלכה של אלכסנדר ינאי היה בשנת 67 לפני הספירה.

את הסיפור הזה אנחנו מכירים משני מקורות :האחד ספר מקבים שנכתב כנראה על יד אחד הלוחמים והשני הוא יוסף בן מתתיהו פלביוס בספרו קדמוניות היהודים.

ומה עם המקורות היהודים?

אם כך, מדוע באף מקור תלמודי אין זכר לסיפור המעשה ואם לא היו מתגלגלים כתבי היד האלה לכנסייה לא היה נשאר זכר לסיפור?

בפעם האחרונה שהייתה עצמאות מלאה לעם ישראל בארצו היה בזמן מלכות דוד ושלמה כל המלכים שבאו לאחר מכן הן ביהודה והן בישראל מלכו בצורה זו או אחרת בחסות שלטון זר או הבבלים או האשורים ואו הפרסים.

בית חשמונאי הצליח בפעם הראשונה לאחר 400 שנה מאז דוד המלך ושלמה להקים מדינה עצמאית וזאת למשך כ 60 שנה שנסתיימו לאחר מותו של ינאי המלך ולאחר מכן במותה של שלומציון המלכה וזאת בגלל סכסוך בין בניו.

תוצאת הסכסוך הייתה הזמנת הרומאים לבא לארץ על מנת להפריד בין הניצים. ומרגע הגעתם בשנת 63 לפני הספירה ועד חורבן הבית בשנת 70 כל המלכים כולל הורדוס ובניו שלטו בחסות הרומאים.

תקופה שנמשכה למעלה מ 200 שנה. מלכות זו הייתה מלכות דמים איש הרג את אחיו והגדיל הורדוס שהרג את כולם, את העם, את אשתו ואת בניו.

מדוע אם כך הומעט החלק הלאומי של חנוכה והוסב לנושא שולי כמו נס פך השמן?

האפקט של עצמאות העם היהודי שהצליח להתנתק מהאימפריה היוונית היה כל כך גדול שהשלטון הרומי שבא אחריו ובהמשכו השלטון הביזנטי שהיה רומאי נוצרי לא היה מוכן לפרסום הזה.

כידוע המשנה נחתמה ב-200 לספירה אחרי מרד בר כוכבא ב-400 נחתם בטבריה התלמוד הירושלמי וב-500 הבבלי כנראה שגם התנאים וגם האמוראים קבלו פחד משתק מהרומאים עד כדי כך שלא העיזו להזכיר את המדינה החשמונאית.

הירושלמי שנכתב בארץ תחת שלטון נוצרי לא יכול היה להזכיר את חנוכה ואילו הבבלי שנכתב מחוץ לאימפריה הביזנטית יכול היה לכתוב זאת רק ברמז והתמקד בפך השמן הפחד היה כל כך גדול שגם בנושא יום יומי, כגון מהם גבולות הארץ לנושא מצוות התלויות בארץ וקביעת קדושת הארץ לדורות, נזקקו לתיאור גבולות עולי בבל או גבולות שיבת ציון. כאשר בפועל הגבולות הם גבולות ממלכת החשמונאים ששיא גודלם היה בתקופת ינאי המלך.

חנוכה ויום העצמאות

למרות השלטון שהיה בחסות הרומאים, הרמב"ם רואה בו שלטון יהודי לכל דבר: "בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם… וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני".

חנוכה הוא יום העצמאות של עם ישראל ומשנת 68 לספירה ועד 1948 לא זכה עם ישראל לעצמאות בארצו.

על חג העצמאות של חנוכה אנו מברכים הלל בשם ובמלכות בלי לפשפש במעשי החשמונאים האם היו דתיים או האם שלטו לפי ההלכה או לא. ואילו היום שזכינו שוב בעצמאותו יש לנו מדינה יש מי שלא מוכנים לברך ולהודות על הנס שקרה לנו בהקמת המדינה.

==

נתן יואלי הוא מדריך טיולים המפעיל סיורים בעקבות התנ"ך ובעקבות חז"ל.