מנהרת הזמן בעיר דוד עם הספר "מעיין של זהב" | ראיון אישי

אנחנו תופסים את אפרת בזק, מחברת ספר הילדים החדש "מעיין של זהב", לראיון אישי בעיצומו של שבוע הספר העברי. אפרת מספרת על תחושותיה כסופרת חדשה ומברכת על תזמון הוצאת הספר בשנת ה70 למדינה

מנהרת הזמן בעיר דוד עם הספר "מעיין של זהב" | ראיון אישי
  מעין של זהב

זה הולך להיות שבוע הספר הראשון של אפרת בזק, סופרת טריה שהוציאה את ספר הביכורים שלה לפני כחודש.

אפרת- איך ההרגשה להימנות על מועדון הסופרים בישראל?

אני שמחה ומתרגשת מאד, להגיש לעם שלי ולעיר שלי שי צנוע משלי. כבר מהיותי ילדה קטנה אני זוכרת את 'שבוע הספר העברי' כחוויה מיוחדת, הייתה בי 'גאוות יחידה' להשתייך לעם הספר, להסתובב בין הדוכנים הרבים והצבעוניים ולהכיר ספרים נוספים ומעניינים. הירושלמים שביננו עוד זוכרים את שבילי גן הפעמון לובשים חג כל שנה מחדש בימי 'שבוע הספר'. ולאחר זמן מועט במוזיאון ישראל קבע היריד את מקומו במתחם התחנה. בכל שנה נעים לראות את הקהל הרב שבא בשערי היריד, את הספרים המגוונים, ואת היצירתיות וההתחדשות שנוספה ברבות השנים ברעיונות מקוריים.

להגיע הפעם כדי לחתום על ספרי זו חוויה נפלאה עבורי, ואני מודה לבורא עולם על הזכות הזו.

מה הניע אותך לכתיבת ספרך?

הסיפור נכתב במקורו לכבוד ביתי מעיין, כשהייתה קטנה. הוא שכן אחר כבוד במגירה כמה שנים, וחיכה לרגע המתאים. מידי פעם הייתי מוציאה, נזכרת, משנה מילה, מתקנת חרוז, עד שבחגיגות היובל לירושלים, אשתקד, החלטתי להוציא את הספר לאור.

במהלך הסיפור הילדה מעיין מגלה 'אוצרות' רבים מן העבר המלכותי והמפואר של ירושלים, אך עיקר התגלית שלה היא בתובנה שהסיפור לא מסתיים בעבר, ובחפצים הארכיאולוגיים שמצאה, אלא בה, ובאחים שלה, ובילדים וילדות שמשחקים ברחובותיה של אותה עיר עתיקה. מעיין מזמינה את הילדים הקוראים לבקר בירושלים, ובעצם לקחת חלק בעצמם בסיפור הזה, שממשיך להיכתב בחיינו אנו.

מהיכן ההשראה?

החיבור בין שמה של ביתי – מעיין, לבין מקור המים הסמוך לביתנו – המעיין של עיר דוד, יצר את שלד הסיפור. כבר מתחילת הכתיבה ידעתי שהמשפט שיחתום את הסיפור יהיה 'כמי השילוח ההולכים לאט'. הסיפור אמנם עבר כמה גלגולים ולא-מעט שינויים, אבל חוט השני הזה המשיך לחבר בין הלב הפועם של מעיין הילדה לבין המעיין הפועם שנובע כאן עוד מימי דוד המלך ועד ימינו.

 איך הבת שלך הגיבה כשהיא שמעה שאת כותבת ספר עליה?

מעיין שמחה מאד בסיפור הזה, עוד כשהיה נחלת המשפחה בלבד, ובוודאי עם תהליך הוצאתו לאור. מעיין הייתה שותפה מלאה שלי בכל התהליך בשנה האחרונה, יחד ליטשנו כל מילה כיהלום, יחד בחרנו איך תראה הדמות באיורים, מה היא תמצא ואיך היא תצייר.

הדס חורי, המאיירת הנפלאה, הגיעה לביתנו בעיר דוד, פגשה את מעיין החמודה, את הציורים שציירה ואת הנוף הנשקף אל מרחבי ירושלים הקדומה. כל אלו היוו את ההשראה לאיורים המרהיבים שמלווים את הסיפור.

הסופרת אפרת בזק

האם יש משפט שאת אוהבת במיוחד בספר?

אחרי שמעיין שומעת בדמיונה את המנגינות של דוד המלך, היא ממשיכה לדלג בסמטאות עיר דוד ומספרת:

עִם הַמַּנְגִּינוֹת בְּלִבִּי

אֲנִי אוֹהֶבֶת לִפְסֹעַ בִּשְׁבִילִים חֲדָשִׁים-יְשָׁנִים

וּלְדַמְיֵן אֶת צְעָדָיו שֶׁל דָּוִד

לְיַד צְעָדַי הַקְּטַנִּים.

באיור נראית מעיין הקטנה מתחקה אחר העקבות הגדולות שהותיר דוד המלך, והיא מנסה כביכול – ללכת בעקבותיו.

בשנה בה שגרירות ארה"ב עברה לירושלים, ומדינת ישראל חוגגת 70 שנה להיווסדה, האם עיר דוד העתיקה היא עדין רלוונטית?

נעמי שמר פותחת את שירה על ירושלים "אויר הרים צלול כיין". לא רק צלול כמו מים, אלא כיין טוב שמשתבח עם הזמן. בכך היא רומזת לנו, שירושלים אמנם עיר עתיקה עד מאד, אך חיה ופועמת ומשתבחת עם השנים, לא לשוא היא נקראת עיר הנצח. מי שמבקר בעיר דוד מגלה כל יום דברים חדשים, וסיורים בשבילי העבר עם הטכנולוגיות הכי מתקדמות.

דווקא בשנה מיוחדת וחגיגית זו, בה הדי חגיגות היובל לירושלים חברו עם שנת ה-70 לעצמאותנו, אני חשה ביתר שאת את שמחתי להיות חלק מעם הספר, עם הנצח, שזוכה לחיות מחדש בעיר הנצח. אני מזמינה אתכם בשמחה לצאת עם "מעיין של זהב" למסע מופלא בזמן ובמקום.

תודה אפרת, אכן ספר מתוק ומרגש במיוחד, ספר של עומק ומשמעות שמוגשים בחן של ילדות


את הספר ניתן להשיג באתר ספריית בית אל בחנויות הספרים, ובהנחה מיוחדת בשבוע הספר… קריאה מהנה!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
תגובה לאפרת בזק
שושי | 13-06-2018 9:49
בתור אוהבת מאוד את עיר הקודש ירושלים, יצרת בי את הסקרנות הרצון ובציפיה לקרוא את הספר החדש שכתבת ויצירת הכישורים ונעים הליכותייך. יישר כוח , המשיכי ליצור ולהצליח.