בעקבות תיעוד של מסיבת סיום בגן בעזה שרץ ברשת לאחרונה, איש התקשורת אברי גלעד החליט לפרסם אמש (מוצ"ש) בחשבון הפייסבוק שלו פוסט בו תוקף את חינוך הטרור שמקבלים ילדי עזה.

"ילדי עזה האומללים" פתח אברי את הפוסט הקשה וסיפר "אני צופה בסרטון העצוב הזה, של מסיבת סיום גן בעזה, רואה ילדים ממחיזים אירוע של רצח חייל ושל חטיפת חרדי, מניפים שלט 'ישראל נפלה', וחושב כמה דברים".

"יהיו בשר התותחים של המופרעים הראשיים"

רשאית פתח וציין: "רמת ההשקעה בהצגת סוף שנה בעזה גדולה מאשר אצלנו. גם ברמת הסאונד. האמינות יותר גבוהה. גם בעזה כמו כאן ההורים מצלמים ולא חווים את החוויה המרוממת". והמשיך: "מבחינתם הם צודקים. הם נחושים להשמיד אותנו ומגדלים לוחמים עזי נפש מינקות. הילדים האלה כשיגדלו (שנים בודדות) יהיו בשר התותחים של המופרעים הראשיים השולטים בהם ומפטמים אותם באידיאולוגיה של מוות כדי לצלותם על הגדר. לא רק אותנו הם שונאים, גם את פרי בטנם הם שונאים"

אברי הדגיש כי על אף שהוא לא לוקח אחראיות על מצבם, הוא חש כאב עליהם "כואב לי על הילדים האלה שנולדו למציאות כזו שלא נותנת להם שום סיכוי להיות ילדים, תמימים, שמחים, מאמינים בטוב העולם. כואב על זה שלפני שהספיקו להתפעל מפרח וללטף חתולה, הפכו ללוחמים. ולא, אני לא לוקח אחריות על מצבם. אומה שפויה, ולא לכודה בצבת האיסלאם הרדיקאלי, היתה מוצאת דרך אחרת וחיה אחרת".

"מתי תודעתו כבר שטופה ברצון להרוג אותי?"

לסיכום הפוסט העלה אברי, מספר שאלות שעולות לו בעקבות כך: "אם ילד גדל ככה, מתי הוא כבר לא ילד? מתי הוא לוחם? מתי תודעתו כבר שטופה כל כך ברצון להרוג אותי, שאין דרך חזרה? מתי אני צריך להזדעזע פחות כאשר אני שומע שהעסקה שרקמו עבורו מיום שנולד התממשה, והוא נהרג בעימותים על הגדר? מה אני אמור להרגיש? אולי אֶבֶל על ילדות שדוּדה.

"מי יציל את ילדי עזה מידי הג'יהאד? מי יציל את הוריהם, את מוריהם? מי יציל את כל עזה הזאת מעצמה, והאם זה יקרה בדור שלנו? הלוואי". וסיכם "האם כל עוד ילדים מתאמנים על חטיפת יהודים, המלצת מערכת הביטחון מאמצע השבוע, להכניס עובדים מעזה לישראל – מציאותית?".