השילוב בין פסיכולוגיה לדת היהודית תמיד היה במגמה מעורבת, מעין יד ימין מרחקת ויד שמאל לא ממש מקרבת. כשהפסיכולוגיה פרצה כדיסציפלינה מדעית עצמאית, ובתוכה גישות כמו ביהביוריזם, פסיכוביולוגיה וכד',

היהדות נשארה קצת נבוכה. המון מדענים מניחים שבחירה חופשית היא סוג של אשליה, והמון דברים שאנו עושים, נעשים מתוך התניות או מתוך מטעננו הגנטי ולא מבחירה וכד'. לכן היהדות מעולם לא ממש הסתדרה עם הפסיכולוגיה. וזה עוד בלי התייחסות לדבריו של הפסיכולוג (היהודי כמובן) הנודע זיגמונד פרויד.

עם זאת, הפסיכולוגיה התקדמה מאז המון, חקרה המון תחומים של חיי האדם, וביניהם תחום האהבה והזוגיות. כן כן, זה נשמע לכולנו הזוי ולא נורמאלי לנסות "לכמת" את המושג אהבה למבחנות ותרשימים, אבל מסתבר שעשו זאת, ואפילו עשו זאת לא רע.

עשו ניסויים ובחנו זוגות, ובדקו "במי אנחנו מתאהבים"?, "למה דוווקא בו/בה"?, "האם אנחנו בוחרים להתאהב דווקא באדם מסוים ולא אחר"?, "מהי זוגיות מוצלחת"?, ועוד ועוד שאלות רבות ומגוונות.

כיום הציבור הדתי לאומי מצוי בסוג של משבר אהבה. אנשים רבים נותרים רווקים גם בשלב שהם רוצים להינשא בו (אני מדגיש שהם רוצים להינשא, ולא החברה מצפה מהם להינשא), והרבה פעמים אין תשובות ממש טובות ללמה זה קורה להם.

הם אנשים מצוינים, מקסימים, נפלאים ונהדרים, אך לא מצליחים להתאהב ולאהוב. לכן למרות הסלידה והחשד שיש במערכת היחסים בין היהדות לפסיכולוגיה, נראה לי שיש לפסיכולוגיה מה ללמד אותנו קצת. וכן גם בתחום האהבה יש לה מה למכור לנו.

בטור זה אשתדל לתת פעם בשבוע טיפ (שמבוסס על מחקר), או להביא מחקר מעניין שבו אנסה לפתוח פתח, לכל אותם אנשים שמתקשים בדייטים. אולי דרך המחקרים הללו (שחלקם בוחנים מהו דייט מוצלח, ואיך יוצרים אותו), אנשים רבים יצליחו ליצור לעצמם אהבה זוגית ומוצלחת בחיים.

(הערה- הטור נכתב בלשון זכר, אך הוא רלוונטי לשני המינים).

האהבה אינה עיוורת

הדבר הראשון שעלינו לדעת, זה שאנו בוחרים במי להתאהב. כן זה נשמע מוזר, כי אנו חיים בתפיסה "שהאהבה עיוורת", ולך תדע מאיפה תבוא לך אהבה. אבל בפועל אנו בוחרים במי אנו רוצים להתאהב. לא מאמינים? נביא כמה דוגמאות וראיות לכך (חלקן השבוע וחלקן שבוע הבא).

קרבה גאוגרפית- כמה אנשים אתם מכירים מהשבט שלכם בבני עקיבא, שהתחתנו אחד עם השני? כמה אנשים מהעיר/מושב/ישוב שלכם התחתנו אחד עם השני?

קרבה גאוגרפית היא נתון מאוד משמעותי בשאלה עם מי תתחתן. סביר להניח שתכיר/יכירו לך מישהי שגרה באזור שלך, מאשר מישהי שגרה רחוק ממך. מחקרים שנעשו בארצות הברית (בפילדלפיה ליתר דיוק), מראים ש50% מהזוגות שנרשמו לנישואים (מתוך 5,000), גרים במרחק של פחות מחמישה רחובות אחד מהשני.

משמע "שרחוק מהעין רחוק מהלב", זה לא רק שיר, אלא מציאות חיים. ושכל אחד יבחן את זה על עצמו, למי הוא מרגיש יותר קרבה, למישהו שגר לידו/בחדר שלו בישיבה/מעונות, או מישהו שגר רחוק יותר. ברור שככל שאנו קרובים יותר גיאוגרפית לאדם, יש יותר סיכוי שנתחבר אליו.

למה יש יותר סבירות שאדם יתחתן עם מישהי שגרה קרוב, מאשר מישהי שגרה רחוק?

הסבר פשוט לכך הוא שיש להם יותר סיכוי להיפגש, ועל ידי זה שהם יפגשו, הם גם יזכו להתחתן. עוד הסבר נקרא "חשיפה חוזרת", כשאנו נחשפים למשהו יותר ויותר, אנו אוהבים אותו יותר בעקבות כך. חשיפה חוזרת מעוררת נוחות ומשיכה, דברים שמוכרים לנו ממכרים אותנו.

לא מאמינים?! שוב תבדקו על עצמכם, כשאתם הולכים ברחוב ורואים אדם שאתם משוכנעים שהוא חבר שלכם, ואתם פונים אליו, ולפתע רואים שהוא לא חבר שלכם. האם אתם תחושו ריחוק ממנו, כמו מכל אדם זר אחר ברחוב? התשובה היא לא, אם הוא הזכיר לכם חבר שלכם, באופן טבעי תחושו יותר קרבה אליו.

למעשה יוצא, שתבחרו טוב טוב, את המקום שאתם הולכים ללמוד/לעבוד/לגור. כי כנראה בעקבות חשיפה חוזרת, עולה הסיכוי ששם תמצאו את החצי השני שלכם.

ונסיים בדבריו של יהודה עמיחי "עצות האהבה הטובה: אל תאהב את הרחוקות, קח לך מן הקרובות, כמו שבית נכון לוקח לו מאבני המקום" (עצות האהבה הטובה).