בשבת האחרונה הופצה בבתי הכנסת חוברת מטעם ארגון הקורא לעצמו 'גיור כהלכה'. ארגון זה הקים בתי דין עצמאים לגיור, שלא במסגרת הרבנות הראשית, והקריטריונים שעל פיהם הוא מגייר אינם מקובלים על רובם המוחלט של רבני ישראל. חוברת זו באה להסביר את עמדתם, לנמק את את שיטתם, ולהביא מקורות תורניים לדרכם.

במהלך השבוע נכתבו באתר סרוגים שני מאמרי דעה בנושא. את המאמר הראשון כתב הרב הראל דביר, ובו הסביר מדוע לדעתו החוברת הנ"ל שגוייה מבחינה הלכתית, והביא מקורות רבים לכך שרובם המוחלט של גדולי האחרונים סברו אחרת.

את המאמר השני כתב הרב יוני רוזנצוויג, חבר בתי הדין הנ"ל לגיור. במאמרו הוא טוען, שגם אם רוב תלמידי החכמים בדורות האחרונים סברו אחרת, עדיין זכותם של דייני בית הדין להיות בעלי דעה עצמאית, ולפסוק כפי דעתם. במאמרו הוא אף הביא מספר דוגמאות הלכתיות, שבשעת הדחק, ובמיוחד בשעה של מצוקה ציבורית קשה, מסתמכים על דעות חריגות, ומתחשבים אף בדעות שנדחו מן ההלכה.

במאמרי זה לא אכנס כלל לדיון ההלכתי שבעניין, אלא רק לנקודה העקרונית אותה העלה הרב יוני רוזנצוויג. אכן, מסכים אני עם הרב יוני, שזכותו של כל תלמיד חכם ללמוד את הסוגיה מחדש ולהביע דעתו גם אם היא שונה מדעתם של רוב רבני ישראל. חשוב גם שישלח את מסקנתו המנומקת לתלמידי החכמים שבדור, כדי שיעיינו בה, אולי הכל יכירו בצדקת דרכו. אך כל עוד רוב חכמי ישראל סוברים אחרת מדעתו, הוא בהחלט יכול להשאר בדעתו, אך להורות לציבור הלכה למעשה, זה לא פשוט.

וכאן לנקודה המרכזית: אילו היה מדובר בנושאים השייכים לאדם הפרטי (כמו כשרות, שבת, תפילין וכו'), הרי שגם אם רב מסויים יפסוק עבור בני קהילתו אחרת מהמקובל, השלכות הפסיקה תישארנה בין בני קהילתו, ומי שיסבור אחרת לא ינזק (רק מדין ערבות). יתרה מזאת, בנושאים מסוג זה, לאחר שהדבר נעשה, ההשלכה העתידית של הדבר הינה רק בשמים. כאן בארץ האירוע הסתיים. אך בנושא כמו הגיור, שהוא נושא הנוגע לכלל ישראל, העוסק בשאלה הקריטית ביותר של האומה הישראלית 'מי נקרא יהודי' זה לא אירוע מקומי, ולא אירוע זמני. אם בנושא זה ינהגו שלושה דיינים בצורה שאינה מקובלת על כלל דייני ישראל, משמעותה כפיה על כלל ישראל, שמעתה ואילך פלוני יהיה חלק מן האומה.

מי התיר להם לכפות את דעתם על כל עם ישראל? כפיית דעתם זו, אינה רק לדור שלנו, אלא יש לה משמעות לדורות. הרי גויה שהתגיירה, משמעותו שהיא ובנותיה ונכדותיה וצאצאיהן עד סוף כל הדורות הם יהודים. מי התיר להם לכפות את דעתם על כלל ישראל ולקבוע עובדות בשטח, בנושא כל כך רגיש שיש לו השלכות עד סוף כל הדורות? ומאידך גיסא, מה יכולים לעשות אלו הסוברים שהגרות הזו אינה כדין? כיצד הם יכולים להציל את עצמם ואת אלו הרוצים לשמוע בקולם מכפיה זו?

נכון להיום נמצאה דרך אחת, עליה הכריז לאחרונה הרב יהושע שפירא, ובכך הצטרף לרבים אחרים שעשו זאת לפניו: להכריז שאסור להתחתן עם אלו שהתגיירו בגיור הנ"ל. כואב. דרך אגב, גם זה יעזור רק לדור אחד או שניים. כלומר, מלבד היות הדבר כפיית דעת בודדים על הציבור כולו, וקביעת עובדות בשטח מבלי שיש אפשרות להתגונן מפניהן, בתי הדין המגיירים על דעת עצמם מובילים מהלך שעלול לקרוע את עם ישראל לשני עמים, כאשר אלו אינם מתחתנים עם אלו. אם הם יצליחו במעשיהם, עלול להיות מצב עתידי, שכל מי שירצה להתחתן עם רוב שלומי אמוני ישראל, בעוד כמה דורות יצטרך להוכיח שאבות אבותיו לא היו גרים באותם בתי דינים. אם זה לא אסון לאומי, אינני יודע אסון לאומי מה הוא.

הרב אמסלם טען בחוברת הנ"ל, שהגיור כיוון שנעשה, גם אם הוא נעשה ע"י בית דין של הדיוטות, לפחות בדיעבד הוא חל. ומאז שהוא חל, אי אפשר לבטל גיור למפרע. החולקים עליו טוענים שהגיור מעולם לא חל, ואף הביאו דוגמאות רבות לביטול גיור למפרע כאשר התברר שמעולם לא היה בדעת ה"גר" לשמור מצוות. המפורסם שבכולם הוא המעשה של הרב גורן.

כאמור, לא נכנס כאן לדיון הלכתי, אך ננסה להבין מה המשמעות הציבורית של הדברים: אם הגיור הנ"ל לא חל, הרי שהם מחדירים גויים לכלל ישראל במסווה של יהודים. כאמור, גויים שהציבור הרחב עלול לטעות ולחשוב שהם יהודים כשרים כי הם עברו "גיור כהלכה". בכך הם יוצרים, מעודדים ונותנים גושפנקא הלכתית לנישואי תערובת, הן שלהם והן של צאצאיהם. ואם כדבריהם שהגיור כן חל לפחות בדיעבד, אזי הם מחדירים לעם ישראל גרים שאינם גרי הצדק. גרי הצדק, גרים שבחרו להסתופף תחת כנפי השכינה, הרי הם אחים אהובים הראויים להערצה על שדבקו בה' יתברך. גרים אלו, לעומתם, שמעולם לא חפצו להסתופף תחת כנפי השכינה, ולא התגיירו כדי להתקרב אל ה' ולשמור את מצוותיו, אלא השיקול היה התערות בחברה הישראלית, קבלת אזרחות או הטבה כלכלית, הרי הם מוגדרים כ"גרים גרורים", "ספחת" ו"ערב רב". הכנסת גרים אלו לעם ישראל, גרים שאינם באים מתוך קדושה, הם הכנסת נטע זר לאומה. פגיעה חמורה בקדושת ישראל, פגיעה עתידית נוראה בהשראת השכינה בישראל, שאחריתה מי ישורנה.

אני פונה בקריאה נרגשת לדייני "גיור כהלכה": אנא, הרפו. מה שאתם עושים אינו הסתמכות על שיטות מקלות בשעת הדחק. מה שאתם עושים זה הבאת אסון לדורות על עם ישראל. חבל שנבכה בעוד דור או שניים כשנראה את ההשלכות. אז כבר יהיה בלתי אפשרי לתקן.

=======

הרב מאיר גולדמינץ הוא ראש ישיבת חוות גלעד, חבר בארגון 'רבני דרך אמונה' ומחבר הספר 'מכתבים למתגיירת'.