הסכסוכים הפנימיים של ארגוני הר הבית נחשפים

ביום ירושלים האחרון הצליחו ארגוני הר הבית לשבור שיא נוסף מאז השנה אשתקד ולהעלות יותר מ-2,000 יהודים להר הבית. אולם עם העלייה הגוברת של מספר האנשים שעולים להר, מאחורי הקלעים הארגונים השונים עסוקים בהתקוטטויות והכפשות. בתיעוד ועדויות שהגיעו לסרוגים, מתגלה סכסוך מהותי בין שני פלגים עיקריים.

בין עשרות הארגונים הפועלים למען עידוד עלייה להר הבית נמצאות שתי קבוצות משמעותיות: האקטיביסטים והמתונים, שמאגדות תחתיהן את כלל הפעילים. במריבה שנשמרה עד היום מאחורי עיני הציבור, מתגלה סכסוך מר בין שתיהן, כשיותר משנה מתנהלת מלחמה, בה כל אחת משמיצה ופועלת להחריב את פעילותה של השנייה.

האקטיביסטים VS המתונים

בבסיס הוויכוח עומד עניין שיתוף הפעולה עם המשטרה. בעוד האקטיביסטים רוצים לייצר לחץ על המשטרה ופועלים נגדה במטרה לקבל את מירב הזכויות המגיעות ליהודים בהר, המתונים דוגלים בשיטה ממלכתית יותר של הליכה עם המשטרה לציית לפקודות ולחוקים שלה ומאמינים שעל ידי תיאום עם המפקדים ניתן להגיע לתוצאות טובות יותר.

מצד אחד "זה שיהודי עושה פעולה אסורה כמו להשתטח על ההר ומרחיקים אותו – זה הרבה יותר חשוב מאשר שעולים כמויות של יהודים, מצד שני, הקבוצה השנייה אומרת שמספר היהודים שעולים הרבה יותר משמעותי, כשבהמשך גם שאר הדברים האחרים יגיעו כמובן מאליו", אומר לנו מ' (36), אחד הפעילים הוותיקים שעולה כבר 8 שנים להר הבית.

מ' מסביר כי הגישה אצל המתונים אומרת, 'אנחנו נביא הרבה אנשים להר הבית, בזכות שיתוף פעולה עם המשטרה שלא נחשב כמשהו מגונה בעיניהם'". פעיל נוסף בשם ר' (29) מוסיף: "אם המשטרה נותנת להרבה יהודים לעלות, אז צריך להביא את האנשים ולא להתכסח עם המשטרה שנותנת להם לעלות".

המתונים סגרו דיל עם המשטרה

לפי מ' ור' הפיצוץ נוצר לפני כשנה, לאחר שצוות ההיגוי, מספר מצומצם של ארבעה פעילים בלבד, שלהם קשרים קודמים במשטרה, בהם: אסף פריד, מנהלת כפות המנעול בעבר אביה פרנקל, אסף לרנר ושמשון אלבוים יו"ר המטה המשותף מוליכים את שיתוף הפעולה עם המשטרה ונפגשים עימה באופן קבוע על בסיס כמעט שבועי, תלוי במצב על ההר. בנוסף, ניפגש הצוות המצומצם פעם בחודש גם עם מפקדי המחוז ו/ או המפקדים של המרחב.

לפי הדיווח, אותם 'חבר'ה שעובדים עם המשטרה', סגרו דיל עם המפקד מאחורי עיניהם של כלל הארגונים: בכדי לבטל את תורי הענק שמשתרכים בבקרים בשער המוגרבים חולק לכל אחד מדבקה בה נכתב התור עם השעה שנקבעה לו לעלות, מה שיחסוך את זמן ההמתנה והלחצים בכניסה.

לדבריהם, ארנון סגל, פעיל אקטיבי נוסף, "הוא הגיע בבוקר להר, נחרד וחשכו עיניו, כשגילה שהחבר'ה שעובדים עם המשטרה סגרו על מהלך ולא סיפרו את הכל", לטענת האקטיביסטים, "אם כל הרעיון זה להפעיל לחץ על המשטרה מתוך ידיעה שאנחנו חוסמים את התור, אז ברגע שאין תור, עשינו לה את העבודה ואת החיים קלים ופשוטים יותר".

"סביב הסיפור הזה נכתבו בקבוצות הווטצאפ קללות נוראיות וצעקות, אנשים נפגעו מזה ולא מדברים אחד עם השני עד היום. על אביה פרנקל טענו שהיא 'מלקקת למשטרה' ותומכת בה. כשבשיא האשימו אותה כמשת"פית וסוכנת של המשטרה", הם מספרים.

דוגמה נוספת התרחשה רק לאחרונה, כשמאמר שפורסם באינטרנט גרם לוויכוח קולנו בקבוצת הווטאספ בה חברים פעילים משני המחנות, ומובא בתיעוד בסרוגים.

יותר לאומיים וימנים על המפה

נחזור להתחלה, "בתחילת 2014 התחילה ההתעוררות שהביאה לעלייה ההמונית להר הבית," מספר לנו מ' . "קודם היה הדור הקודם שעמד על כמה בודדים, ומאז לאורך השנים זו הפעם הראשונה שיש במשך זמן כזה עלייה לטווח כל כך ארוך לא משנה מה קורה מסביב".

בגל הנוכחי, הוא מתאר, "אנשים באים באופן קבוע ותמיד יש התחזקות ועלייה, כשבמקביל מתחילים להכניס כל מיני גורמים חדשים. פעם היו בעיקר דתיים כמו נאמני הר הבית ואילו היום מתווספים גם סטודנטים וחילונים. "זה סוג שונה של אנשים ממה שהיכרנו, היום לא רק כיפות סרוגות, אלא יותר לאומיים וימניים על המפה. עכשיו יש חבר'ה שטובלים ועולים כי הם מכבדים. טיפוסים שיש לה הכרה יהודית חזקה והם לאוו דווקא דתיים".

מי שממחיש את ההטרוגניות של האנשים הפוקדים את ההר,הוא תום ניסני, שעומד בראש קבוצת האקטיביסטים, ומשתייך ל'קרן למורשת הר הבית' ומפעיל את תנועת ה'סטודנטים למען הר הבית' לפני כשנה הורחק מהר הבית לאחר שקידש את אשתו בהר מול שני עדים.

תום ניסני מקדש את אשתו בהר הבית

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2017/06/WhatsApp-Video-2017-06-29-at-15.01.26.mp4]]]

(צילום באדיבות: ארנון סגל וסטודנטים למען הר הבית)

"אני גאה שהפכתי להיות מי שהכי אקטיבי בעד זכויות של יהודים בהר הבית", הוא אומר לנו. "יש פעולות מתריסות שאני נעצרתי בגינן ואני גאה בזה מאד. אני דורש את הזכויות שלי לפי חוק".

ומסביר, "בשנים האחרונות לא השתנה כלום בהר הבית ועדיין זה המקום עם האפלייה הכי גדולה בעולם המערבי, אין עוד מקום שבו אומרים לבן אדם שהוא לא יכול לפתוח את שלו ולהגיד פסוק מהתורה בגלל ששיש לך דת מסוימת, בטח לא שהוא הרוב במדינה הזאת והצביון הולך לפיו, ועדיין הוא לא יכול להגיד מילים כאלה או לשתות מים מהברזייה כי היא שדל הערבים. בעניין הזה כמעט שום דבר לא השתנה. יש מקרים חריגים בהם שוטרים מעלימים עין אבל במדיניות הגלויה לכל לא תמצאי שינוי או פרסום שזה מותר".

על הדרך התקיפה בה נקט, הוא אומר: "המאבק הוא מול מי שמונע את הזכויות שלי, בכנסת ובממשלת ישראל וגם בשטח. אי אפשר להפריד בין מבצע המדיניות וקובע המדיניות, זה הולך ביחד. נוסף על זה, הרבה שוטרים, מגדילים ראש ואוכפים דברים גם שהם לא צריכים לאכוף אותם. זאת אומרת, יש מקומות שאפשר להגיד אם נתפלל קצת לא יקרה כלום, אז לא, הם יבואו ויעירו לך ויוציאו אותך משם גם שהם לא חייבים לעשות את זה".

ניסני מבקר את הארגונים הממלכתיים וטוען כי יש להם "אופי חלש", לעומת הארגון שבחסותו בעל "אופי חזק". כשלדבריו, "המשטרה, השב"כ מדינת ישראל אלו גופים עם הרבה יכולות ורעיונות, כמו המחלקה היהודית ועוד גורמים שעוסקים בזה".

המטה המשותף? פיקציה נחמדה

על ה'מטה המשותף' הוא אומר: "אין כזה דבר כיום, זה לא קיים. הוא משותף עם עצמו. אני יכול לקרות לעצמי 'כל מדינות העולם', אבל זה רק אני עם עצמי ואין בזה שום תוכן. זו פיקציה נחמדה".

ניסני מעיד על עצמו כמי שגדל במושב בעמק יזרעאל, למד בבית ספר קיבוצי ולא קרוב לעולם לא של נוער גבעות ולא של מאבקים מסוג כזה, "אבל העולם השתנה", הוא מתאר ומספר בכאב על מחיר הכבד אותו הוא שילם בשל המאבק האגרסיבי: "הייתי בשירות קבע ארוך ביחידה 8200 שהרבה אנשים היו מתחלפים איתי וויתרתי על זה לטובת האמונה שלי", לאחר שהתנו ביחידה את המשך שירותו במידה ויפסיק לעלות להר הבית, "אז אמרתי לא תודה. אני חי פעם אחת בשביל לשרת העם שאני חי בו, ולא אמכור את זה בשביל חיבוקים ממפקד משטרה כזה או אחר".

כנס של "חוזרים להר" האקטיביסטי

עובדים אצל המשטרה

לשיטתו, "ברגע שהמשטרה חשבו איך לנצח את הדבר הזה אז הם הקימו צוות היגוי של המשטרה, יש מסמך כזה שהוציא מפקד מחוז ירושלים הקודם והוא כותב בפירוש שהצוות הזה נוצר בבחירה מתוך עולי הר הבית והם יצרו יחסי קח- תן. אני אעזור לך בדברים מסוימים ואתה בתמורה לא תפריע, לא תנסה לעבור על דברים שאני קובע שהם אסורים".

בפועל הדברים מתקדמים, והמשטרה נותנת לקבוצות הרבה יותר גדולות לעלות. "אולי הם מתקדמים לא מהסיבה הזו? עם ישראל מתחבר למקום הזה, והעלייה חלה הרבה לפני של העסק של משתפי הפעולה עם המשטרה וצוות ההיגוי הזה, אז עובדתית זה לא נכון".

ניסני מציין היבט נוסף במאבק המשפטי שלדבריו הביא הרבה תוצאות. "בגלל מאבקים משפטיים, תביעות ועתירות אז המשטרה לא ממהרת לעצור בן אדם שהתפלל אלא היא רק מגרשת אותו, וזו התקדמות שהושגה לא בגלל הידברות איתם, אלא בגלל עניינים משפטיים.

מחלוקת לשם שמיים

חבר הכנסת יהודה גליק שמזוהה אולי יותר מכל עם העליה להר, נוטה לקבוצה הממלכתית יותר, אבל מנסה בדרכו הייחודית להשכין שלום בין שתיהן. לסרוגים הוא אומר כי ליבו נטה תמיד יותר לעבודה ממלכתית, למרות שבאופן אישי נרדף במשך שנים על ידי גורמי המשטרה, ומסביר כי "בשנים האחרונות המשטרה עשתה שינוי משמעותי, בעיקר על ידי בעלי התפקידים שהתחלפו, כמו השר לבטחון פנים ומפקד מחוז ירושלים.

גליק מציג זאת כך, "יש כאלה שחושבים שברגע שהמשטרה שינתה את פניה כדאי לשתף איתה פעולה ולהשיג עוד דונם, ומצד שני יש כאלה שחושבים שהדבר ילך רק במאבק יותר כוחני ולא לשתף פעולה עם המשטרה, אלא לקבוע עובדות בשטח".

עם כל זאת, הוא מציין כי "המחלוקת היא לשם שמיים, אך לפעמים היא מתדרדרת למקומות לא טובים שאני לא שמח שהגיעו לשם. אני מקווה ומשתדל כל הזמן להיות בקשר עם כל הצדדים, אני אומר את דבריי- שצריך ללכת יד ביד עם המשטרה וזו הדרך שניתן להשיג בה דברים גדולים יותר, אבל לגיטימי בעייני גם הדרך השנייה לפעמים.

אני רוצה להגיע למצב של מיליון אנשים עולים להר הבית ולכן אנחנו צריכים להקרים כל הזמן סביבה ידידותית, ובמשך הזמן נעברי את השינוי, אבל יש כאלה שחולקים עלי וזו זכותם המלאה. אני יכול להביא את שני הצדדים, אבל דעתי ברורה באיזה צד אני נמצא, וזהה לא פוגם כהוא זה בקשר החברי והערכה האדירה שיש לי לכל הפעילים".

האקטיביסטים הפכו את המשטרה לאויב

עם זאת, גליק מבקר את האקטיביסטים "שבחרו להשתלח קשות במשטרה ובצורה לא מוכבדת" אבל לא מצדיק את בחירתה שלא לשתף איתם פעולה. עם זאת הוא מוסיף, "אני לא תמיד מסכים עם המשטרה וחושב שהיא צריכה לקיים שיח עם כולם גם כאלה שמשתלחים בהם". אך מבהיר כי קשה לו למתוח ביקורת על המשטרה הנוכחית לאור העבודה "שזה שונה אלפי שנות דור בין מה שהיה למה שקורה היום. אם היו לחלק מהמפקדים יד חופשית, הם היו עושים את השינויים שהאקטיביסטים רוצים למרות שהפכו את המשטרה לאויב", הוא קובע.

גליק מסכם, "כואב לי על כל השגיאות שנעשו בכל הצדדים ושהוויכוחים הללו נגררו למריבות, אבל ככה זה בני אדם. אני משתדל להיצמד לעמדה הממלכתית שלי שככה משיגים הרבה יותר משמעותיים, בוודאי עם השר ארדן, המפכ"ל אלשיך והמפקד הנוכחי שמובילים שינוי אדיר".

יהודה גליק איכזב

מ' מציין לבסוף, כי לדעתו המטרות של שתי הקבוצות זהות. "כולם רוצים חופש פעולה בהר, שהמעמד שלנו יהיה כמו של המוסלמים לפחות, אם הם נכנסים כל היום, גם היהודים רוצים להיכנס כל היום. אם הם יכולים להתפלל, גם אנחנו יכולים להתפלל שם כל היום".

על יהודה גליק: "לא אוהבים את יהודה גליק, כי הוא לא מספיק מתערב. שימי לב שהוא איים להפר את המשמעת הקואליציונית על חוק הסיגריות אבל על הנושא של הר הבית. אותנו זה איכזב. איך יכול להיות מישהו שפעיל להר הבית ומביא תמונה של שחקני הפועל באר שבע מוסלמים להתפלל בהר ומתגאה בזה?!

ממשטרת ישראל נמסר: "בכניסה להר הבית ישנה מסגרת של סידורי אבטחה לכלל העולים להר. בניגוד לנטען, משטרת ישראל אוכפת את כללי הכניסה להר הבית באופן שוויוני, ללא קשר לזהותו, מוצאו או דתו של המבקר. במסגרת הביקור בהר ישנם כללים ברורים וכל מי שמפר את הכללים המשטרה תפעל נגדו על פי הדין להפסקת ההפרה ומיצוי הדין.

משטרת ישראל כמי שאמונה על שמירת הסדר הציבורי באזור, תמשיך לפעול כל העת לשמירה על האיזון שבין חופש הדת לבין שלום הציבור וביטחונו."