האסון בערבה. שאלות ותשובות עם הרב שלמה אבינר, רב הישוב בית אל וראש ישיבת עטרת ירושלים.
[ראיין: הרב מרדכי ציון]
כיצד להתייחס לאסון של עשרה שטבעו היום בנגב ועוד פצועים רבים?
זה נורא! כמובן גם אדם אחד שנספה, זה קרע בלב, ואם יש עשרה, אלו עשרה קרעים. יחד עם זה, יש לדעת שהעולם הזה אינו גן עדן, אלא כלשון ספר הישר: "גיא תלאות". לפעמים תלאות גדולות לפעמים תלאות קטנות. בצונמי באסיה נספו מאתיים אלף! כמובן גם עשרה, זה נורא, ואפילו אחד!
אבל האם אפשר לדעת למה ד' עושה זאת?
לא. איננו יודעים את הסוד של צדיק ורע לו (ברכות ז א). ובגמרא: בני, חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא. כמה אדם חי, אם יש לו ילדים או לא וכמה הוא מתפרנס, אין זה תלוי בזכותו, אלא זו גזירה אלהית, סוד של נשמות, סוד ד' (מועד קטן כח א).
בכל זאת, אצלנו בארצנו, עשרה זה הרבה!
נכון. אך יש לראות הכל בפרופרוציה. בממוצע מתים כל יום בארצנו 22 אנשים בגלל עישון, כלומר 8000 לשנה, כאשר שישית מהם, זה בגלל עישון סביל, כלומר הבעל מעשן ואשתו מתה. וכן הרבה מתים כל יום בגלל אכילה מופרזת של סוכר הגורמת לסכרת. הכל יחסי. אך כמובן זה אסון נורא.
מה שיש צרות יותר גדולות אינו מנחם!
נכון. לי היו צרות יותר גדולות כבר בהיותו תינוק, כאשר הוריי החביאו אותי והתחבאו בעצמם, כדי שלא אגיע למחנה השמדה. אבל שישה מיליון כן הגיעו. אנו חייבים להודות לד' יומם וליל על כך שאנו חיים לבטח בארצנו, וגם רעב ואסונות טבע מעט מאוד פוקדים אותנו.
יש אומרים שגשמים אחרי פסח הם לקללה (ע"פ פרק א של משנה תענית אבל עיין ירושלמי שם) ויש אומרים שהם לברכה ולרפואה (ספר נופת צופים לרבי פינחס מקוריץ). איך זה קשור לענייננו?
איננו יודעים סודות ד'.
ובכל זאת, כיצד אפשר לנחם את המשפחות השכולות?
איננו יודעים. אין נוסחה מוכנה. לפי ההלכה, לפני שמדברים, שותקים, ורק אם האבל פותח, אז מתחילים לנחם אותו, – על פי מה שהוא פתח.
ואם הוא לא פותח, אז שותקים?
כן. פעם באתי לנחם אדם שאשתו הצעירה נרצחה על ידי מחבלים. הוא ישב מולי ובכה, רק בכה. אחרי שעה קמתי ואמרתי לו: ד' ינחם אותך. אמר לי: אני מודה לך מאוד שהקשבת לי בוכה במשך שעה. זה עזר לי.
אז לפעמים, להקשיב בלי לדבר, גם זה עוזר?
נכון.
ד' ינחם את כל האבלים וירפא במהרה את כל הפצועים. אמן.
