ראש ישיבת אורות שאול, הרב יובל שרלו מפרסם מכתב פומבי ובו ביקורת על נאומו של חתן פרס ישראל דוד גרוסמן, שניצל את נאומו בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי כדי להתבייש במעשי הממשלה ולהגיד כי הוא חש כי ישראל בשבילו היא "פחות בית".

בטור ארוך שפרסם הרב שרלו בדף הפייסבוק שלו, הוא פונה לגרוסמן ואחרי השתתפות בצערו המשותף ביום הזיכרון הוא כותב לו בין השאר:

"יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא גם, לא רק, יום ציבורי וכללי. נהגת כאן כ"נטורי קרתא" שכופרים בחובה להיות חלק מהכרעה ציבורית כללית על אופיו של יום. ניתן היה לפתור את האחיזה הכפולה הזו בטיעון כי אפשר להיות "גם וגם", אולם בשעה שמהלך אחד של שותפות בכאב דורך ודורס (גם אם אתה סובר שבטעות) את הרוב המוחלט שהכריע כי יום זה הוא יום הזיכרון של חללי צה"ל – אתה עושה מעשה שאינו ראוי. לא זו בלבד, אלא שאתה מציג עמדת אחרים כהתמסרות לשנאה, לזעם, לרצון לנקום. זה מעשה לא הגון כיוון שרוב מוחלט של אלה שהתנגדו לדבריך לא עשו זאת מההתמסרות הפגומה הזו. הם עשו זאת מכאב. גדול. כשלך. והם לא מוצאים מקום כלשהו לשתף בכאב הכפול – האישי והלאומי – את אלה שהם חלק מגורמי הכאב הזה."

הפכת את דבריך לנאום כיכרות פוליטי

ביחס לתוכן דבריו של גרוסמן, אמר הרב שרלו: "הפכת את דבריך לנאום כיכרות פוליטי. זהו היום שבו הכרעת לדבר על פגמיה של מדינת ישראל לדעתך, כחלק מיום זיכרון כללי לכלל חיילי צה"ל. אמנם, אין חוק נגד זה. זה לגיטימי. אבל לדבר על כך ביום הכואב הזה – זה לא חלק מיום זיכרון לאומי. להפך, זה מהלך של פילוג וקרע, שאתה כואב כשהוא מופנה אליך, אבל אינך רואה את דבשת עצמך. לא היית מקבל נאום כזה כאשר הוא מביע את העמדות הפוליטיות המנוגדות בשום טקס זיכרון ושותפות לאומית רחבה."

"לא זו בלבד, אלא שאתה דיברת על מדינת ישראל המקפחת ומפלה, ללא התייחסות ליום הזיכרון בו אנו מציינים את כל אלה שנהרגו ונרצחו בגלל אטימות האויבים המבקשים להשמיד אותנו, ובנוכחות משווה ומקבילה של השותפים מהצד השני של הגבול – הדבר מזמן הפך מיום זיכרון וכאב, למהלך מנוגד לו באופן מוחלט."

את דבריו סיים הרב שרלו במילים: "חבל שהחלטת לעשות זאת ביום הזיכרון. אני מקווה כי תבחן את המהלך הזה מחדש, ותמצא הן את הדרך לבטא את עולמך הפוליטי והערכי, הן את הכאב האישי והשותפות עם כל הנפגעים שאינם חלק ממעגל הטרור והפשע מכל הצדדים, והן ביום זיכרון כלל ישראלי שהציבור עיצב את אופיו באופן לאומי מאחד, כדי שנוכל כולנו להיות שותפים עמוקים בכאבם של כל מרכיבי החברה הישראלית המיוחדת, בלי להכניס את הדיון הפוליטי לתוכו."