ראיון עם הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת ירושלים ורב הישוב בית אל.

שמעתי שהרב ענה בשו"ת סמס שאסור ללמוד חברותא עם מי שעולה להר הבית. למה?

קודם כל, הוא לא "עולה" להר הבית, אלא הוא חוטא. לגבי עצם הנושא, נראה שיש בו חידוש, אבל באמת אין בו שום חידוש. המחשבה שיש חידוש, טועה בכשל ההרכבה: הוא אינו יודע שאם א' נכון, ב' נכון, אז גם ג' המורכב משניהם הוא נכון. בנדון דידן, שתי ההנחות הן:

א. כניסה להר הבית היא שיבוש וחטא חמור מאוד, ולא איזה קלקול קטן צדדי. ב. אי אפשר ללמוד תורה בחברותא עם אדם שיש בו שיבוש חמור. אם זה אם זה מחלוקת לשם שמים או לא, לא מעלה ולא מוריד, כי גם שיבוש לשם שמים הוא שיבוש. ומה שיש כמה תלמידי חכמים שמתירים, זה לא קשור לנושא, כי גם תלמיד חכם שאומר דבר משובש, זה עדיין דבר משובש.

אדרבה, אצל תלמיד חכם זה חמור יותר בגלל השפעתו. לכן, אנחנו רק מדברים בשתי ההנחות:

ההנחה הראשונה: זה שיבוש חמור מאוד. התרגלנו ולא מזדעזעים. אבל די לנו בשתי שורות של מרן הרב קוק: "פגיעה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראיה ב רפה).

יש מי שטועה מתוך חרדת קודש, רצון להתקרב לד', אבל זה לא מזיק פחות. דוגמה: נדב ואביהו הקריבו אש זרה מתוך צימאון עצום של דביקות ד', הם היו קדושים גדולים, אבל ד' לא ציווה, לכן באה אש מן השמים, שרפה אותם (עיין רש"י ויקרא י ג, שהם היו גדולים יותר ממשה ואהרן). הם טעו לא מתוך שפלות אלא מתוך עילאות, אבל זה לא מזיק פחות. הכוזרי נותן משל לכסיל המחלק תרופות ואנשים מתים מהן. היה לו כוונות טובות, אבל הוא עדיין הרג אנשים.

הג"ר שלמה זלמן אוירבך שאל אדם שהיה מקורב אליו אם הוא נכנס להר הבית, וכשענה שלא, אמר לו שאם היה עולה, לא היה מדבר איתו. ואמר הג"ר צבי טאו: אם חבר כנסת נכנס להר הבית, איני תומך במפלגה.

פגימה קטנה שם בתוך הקודש פנימה היא כמו אלף חטאים במקום אחר, אפילו אם האדם עושה כן מתוך צימאון לדביקות בד'.

אי אפשר ללמוד עם כל אחד

ההנחה השניה: אי אפשר ללמוד עם כל אחד, מכל אחד ולכל אחד. הוא הדין רב שאינו הגון (מועד קטן יז א), או ללמד לתלמיד שאינו הגון. מה שרבי מאיר למד מאלישע בן אבויה היה דבר חריג (חגיגה טו, ב). נכון ש"קבל אמת ממי שאמרה" (הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים), אבל לא נמנה אותו לר"מ בישיבה.

גם "חברותא", זה אותו עקרון. אדם לא יכול ללמוד תורה עם חברותא שאינו הגון. והוא יכול ללכת צבא איתו, לבנות את הארץ, עוד הרבה מצוות, אבל אין ללמוד תורה איתו, כי הדברים הלא הגונים שבו מחלחלים בלימוד, באופן מודע ולא מודע. אם זה מודע, זה קל יותר, כי מתווכחים על זה, אבל אם זה לא מודע, זה יותר בעיה.

כך כותב רבי צדוק הכהן, שבוודאי אפשר להיות חבר של אדם שאינו הגון, וגם לקיים מצוות איתו, אבל אין ללמוד איתו בחברותא, כי לימוד תורה הוא יסוד להשקפה הנכונה, והרי משהו השתבש אצלו (פרי צדיק, סוף ויקרא, סוף מאמר "עמלה של תורה").

https://www.youtube.com/watch?time_continue=6&v=cRiEuWgpn7o

מרן הרב קוק מסביר שמי שלא מבין את זה, אינו מבין כח השכל. החושב שיוכל ללמוד דברים לא הגונים ולא יקרה לו כלום, מזלזל בשכל. הוא לא מבין איך השכל חודר בתוך האדם ומהפך את כל אישיותו, גם לטובה גם לרעה (גנזי הראיה – חנוכה).

לכן אדם לא יכול ללמוד עם חברותא עם השקפה משובשת. יש טועה לתתא (למטה) – עבירות, ויש טועה לעילא (למעלה) – הטועה מתוך רצון עליון.

סיכום

א. כניסה להר הבית היא שיבוש וחטא חמור מאוד. ב. אי אפשר ללמוד תורה עם אדם שמשהו השתבש אצלו.

אוהבים כל אחד, לא מסכימים עם כל אחד

אבל כשנשאל הרב האם לבטל שידוך עם אדם שעולה להר הבית, הוא השיב: לא, כי אדם נדון על פי רובו. רמב"ם, הלכות תשובה ג א (פסקי שלמה ח"ו עמ' 183 – מ"צ)?

אדם הוא אנושי, ויש לכל אדם מעלות וחסרונות, ולכן נידון על פי רובו. וכן חברים או אחים לנשק בצבא וכדומה. אבל התורה היא אלוהית, היא חייבת מדוייקת ואין להכניס בה רעיונות מטושטשים ומבולבלים.

אז האם יש לפסול אותם?

חס וחלילה! אין לערבב בין חילוקי דעות ובין חילוקי לבבות. יש לנו אהבת נפש לכל עם ישראל, אבל זה לא אומר שאנו מסיכימים עם כולם. אנחנו אוהבים ומכבדים את כל הרבנים בעם ישראל, אבל זה לא אומר שמסכימים עם כולם (עי' עירובין יד א-ב – מ"צ). אנו הולכים על פי רבותינו.

יש רשימה של ספרים ואנשים שאי אפשר ללמוד מהם?

חס וחלילה! זה מה שיש בוותיקן, Index Librorum Prohibitorum, רשימת הספרים האסורים, ויש גם רשימת אנשים מוחרמים. א. אנחנו לא נכנסים לפרטים אלא מדברים בעקרון. ב. צריך שכל. ג. תלוי מה הפתרון החלופי. אם יש חלופה יותר טוב, אפשר לבחור אחרת, אבל אם אין חלופה, אז בינתיים נסתפק במה שיש.