"ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (יח,כב) "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם" (כ,יג)
"תועבה – תועה אתה בה" (נדרים נא,א)
מידת סדום העיר 'סדום' הפכה לסמל של רשע ופשע, אך לאו דוקא בשל עוצמת חטאיה – באיכות או בכמות. סדום 'זכתה' לקיטלוג כפסגת החטא, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, בשל הפיכת החטא לחוק, לנורמה, למעשה לגיטימי. חז"ל במדרשי אגדה רבים מדווחים על חוקי רשע ששררו בעיר ההפוכה, חוקים המאפילים ומגמדים את נסיון ההתעללות של אנשי העיר באורחי לוט ובבנותיו (המתוארים בפרשת וירא).
הביטוי החז"לי 'מידת סדום' משמעותו היא שההתנהגות המחפירה היתה תפורה לפי 'מידתה' של סדום, דהיינו נורמטיבית, זרימה טבעית כביכול. יתר על כן, 'מידת סדום' מאופיינת בין השאר גם בהטפה לה, בשידול ואפילו בכפיית כל אנשי המקום לנהוג ב'מידה' זו. החטא מועצם שבעתיים בהנפת דגלה של סדום, בריש גלי וברוממות פטריוטית המכריזה: "כאן זה סדום"! "כולנו סדום"!
* * *
"כסוי חטאה" (תהלים לב,א) כל בני אדם חוטאים, ברב או במעט; בין אדם לחברו, בין אדם למקום, בין אדם לחברה, בין אדם לעמו וכיוצא בזה. רוב החוטאים מצניעים חטאיהם, בושים מהם ולעתים רבות מתכחשים להם. גם אם הכל יודעים שפלוני מושחת, וגם אם הוא אביר שבאבירים ואינו ירא מפני איש – אעפי"כ הוא יכחיש, יתפתל ואולי, בערוב ימיו, אפילו יהרהר בתשובה או לפחות בהחזרת העושק והשוחד.
מכור לסמים, גם אם איננו חושש מאימת החוק, יצניע חולשתו זו, או לפחות יהיה מודע לנלוזות דרכו ולהידרדרותו לשולי החברה. עד כה לא שמעתי, למשל, שמכורים לסמים מפתחים אידיאולוגיה המרימה על נס אורח חיים זה. לצערי, לפי מהלך התהפוכות החברתיות והנטיות ההפוכות המתרגשות עלינו חוששני כי לא ירחק היום וגם סטיה זו תיהפך ל'דגל'…
* * *
לגיטימציה בתור פסיכולוג-חובב ארשה לעצמי להעריך כי חוטאים-מכורים מעוניינים שרבים ינהגו כמותם. קוראים לזה בעברית: חיפוש לגיטימציה. ואם זו איננה קיימת – מייצרים אותה. איך? ע"י שיווק החטא ותעמולתו; ע"י – כבר אמרנו – הנפת דגל, רצוי צבעוני ככל האפשר; ע"י רבי-שיח ומאמרים מלומדים וניתוחים פסיכולוגיים בעיקר על דחפי האדם לחטוא, והכל בליווי דיונים תיאולוגיים ופסיכולוגיים.
ההתאבדות, למשל, מקובלת כחטא חברתי בל-יכופר, למרות הנטייה לעתים להבין את הרקע ואת המניעים. היעלה על הדעת כי תקום תנועה חברתית למתן לגיטימציה להתאבדות? פרט למאמיני האיסלאם הקיצוני המקדשים את תועבת מעבירי בניהם ובנותיהם למולך (תחילת פרשת קדושים).
* * *
והנמשל "שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה: אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת – שאין שוקלין בשר המת במקולין (=באיטליז), ואחת – שמכבדין את התורה" (חולין צב,ב). לדידי, המשפט החותם, "שמכבדין את התורה", הוא-הוא ההסבר מדוע אין "כותבין כתובה לזכרים". המציאות של יחסים חד-מיניים קיימת, אך "בני נח", בוגרי המבול, לא מכירים בה ולא מעניקים לה זכויות זוגיות (=כתובה). מאותה סיבה בדיוק (?) החברה האנושית (="בני נח") מכירה לעתים בעובדה שיש בתוכה גם קניבלים, מסוגים שונים, אך הם אינם 'תולים שלט', אינם מייסדים 'ארגון למען'. הם "אינם שוקלין בשר המת באיטליז", אלא רק בסימטא אחורית אפלה…
* * *
תועבה בעברית של ימינו המילה 'תועבה' מציינת שיא הרשע, פסגה של פשע! לפירוש חז"ל שצוטט בראש המדור הדגש במילה זו הוא על הטעות; "תועבה – תועה (=טועה) אתה בה". ביטוי זה מעדן מאד את היחס הקלאסי לתועבה, אשר ממנה מתרחקים כמטחווי קשת. את התועים – מנסים ליישר לדרך הנכונה; את הטועים – להחזיר למוטב.
התעייה-הטעות לא ניתנים כלל להישבון למי ש'מניף דגל', ובודאי למסית. העונש הראוי לו במידה כנגד מידה הוא עמוד הקלון, ו"אין מהפכין בזכותו של מסית".
(נכתב בר"ח אייר)
תגובות
תועה אתה בה הרב רוזן הרב רוזן, לצערי, כפי שכתבת - טועה אתה בה. ניכר כי אינך מכיר כלל את הנושא של נטיה מינית שונה. לו היית מכיר, לא היית יכול לטעון שהנפת דגל הגאווה פירושה - "שידול ואפילו כפיית כל אנשי המקום לנהוג ב'מידה' זו". מדוע? כי נטיה מינית היא דבר גנטי ובלתי ניתן לשינוי. גם אם תרצה להפוך להיות הומו כי הדגל שלנו "אופנתי" - לא תצליח. כי רק הקב"ה מחליט מי הומו ומי סטרייט. הנפת הדגל מטרתה - ניראות. נראות מביאה לידי דיון ודיון מבער את הבורות ומביא לידי היכרות. היכרות ממוססת את ההומופוביה ומונעת מאנשים לשים אות קלון על נבראיו של הקב"ה. כל המבייש את חברו ברבים כאילו שפך את דמו, וזה הרבה יותר קרוב לקניבליזם מאשר אהבה וזוגיות בין 2 גברים.
זה ארגון אורתודוקסי שפועל עם רבנים ועל פי ההלכה תקרא את מסמך העקרונות שלהם www.hod.org.il
בתור פסיכולוג חובב גם לי יש תיאוריה אתה מנסה לגזור גזרה שווה בין הומואים - לאנשי סדום, מכורים לסמים, מתאבדים וקניבלים - רצף של השוואות מכוערות שלא מכבדות אותך ואת הקוראים. האם זה מה שיש לך להגיד לתלמיד ישיבה שמגלה שהוא נמשך לגברים? נכון. יש איסור בתורה על משכב זכר, אבל האם הוא לא זכאי לאמפתיה? תלמיד כזה זכאי להבנה שהוא לא לבד בעולם, שהוא לא חוטא, כי כך הוא נברא וזה לא דבר שנתון לשליטתו. ההשוואה בין יחסים של אהבה בין שני בוגרים לכל הדוגמאות שהוזכרו פשוט לא רלוונטית.