הרב יעקב פילבר בתגובה משלו: הרב בני לאו אינו ירמיה

אין בדעתי להתייחס לויכוח על הופעותיו והתנהלותו לאחרונה של הרב בני לאו, לקחת חלק בויכוח הזה, יחד עם זאת לא אוכל שלא להגיב לשתי התבטאויות שלו כפי שפורסמו בעיתון מעריב הנוגעות לרב הרצוג והנביא ירמיה.

מאז כתב את ספרו "ירמיה" משתמש הרב לאו במודל של הנביא ירמיה והוא מכיל אותו על תקופתנו, שעלול חלילה לבא גם עלינו חורבן. ועמדתו זו מבוססת על התובנה שאין הבדל בין תקופתנו לתקופתו של ירמיה.

מתוך עמדה זו הוא תוקף בכל הזדמנות את אמירתו של הרב הרצוג שעל חורבן שלישי לא ניבאו הנביאים.

הבה נעשה סדר בענין: בשלהי מלחמת העולם השנייה, כשנשקפה סכנת פלישה גרמנית לארץ ישראל והרב הרצוג בהיותו בארה"ב ביקש לשוב לארץ ישראל, ניסו לשכנע אותו שלא יחזור לארץ והוא אמר להם: "הנביאים נבאו על שני חורבנות ולא נבאו על חורבן שלישי ואני מאמין באמונה שלימה כי האויב לא יבוא בשערי הארץ".

על האמירה הזאת של הרב הרצוג אומר הרב לאו (פורסם במעריב 12.8): "האמירה הזו נולדה באופן מזעזע על ידי הרב הרצוג במלחמת העולם השניה… זו היתה אמירה של איש בפוזה".

לא יהיה חורבן שלישי

מלבד האומללות של ההתבטאות הזו על הרב הרצוג, האמירה הזו של הרב הרצוג בארה"ב לא הייתה אמירה חד פעמית, הוא חזר עליה לפחות עוד שתי פעמים מיד עם שובו לארץ. האחת בכרוז שפרסם לציבור, והשנייה בהופעתו בפני הציבור ברחובות בה אמר: "מקובלים אנו כי לאחר שני החורבנות חורבן שלישי לא יהיה – והוא הוסיף ואמר – הדבר ברור לגבי ואני אומר אותו מתוך אמונה שלימה" (אבידור עמ' 186).

האמירה "מקובלים אנו" שאמר הרב הרצוג בא להדגיש ש"האמירה הזו לא נולדה באופן מזעזע" והיא אינה של הרב הרצוג אלא יסודה במסורת יהודית עתיקת יומין, החל מימי הנביאים: "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד כב), (ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות (איכה)) כמו שמפרש רש"י: "לא יוסיף להגלותך מגלות אדום ולהלן", כך שירמיה עצמו מנבא שאחרי גלות אדום לא תהיה יותר גלות.

מסורת זו אנו מוצאים במדרשי חז"ל כמו תנחומא (פר' שופטים ט): "והשלישית יותר בה – שאין מתיישבים בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, והשלישית אין לה הפסק".

ולאחר חז"ל ממשיכה המסורת הזו בדברי רבותינו הראשונים כמו רס"ג … והאברבנאל… על המקורות הללו ונוספים סמך הרב הרצוג כשאמר: "מקובלים אנחנו" ועל המסורות הזו מעיד גם הראי"ה קוק (אורות) "מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו".

ציונות דתית של עשייה

ואם אני הקטן צריך לבחור בין "תחושות בטן" של הרב לאו לבין מסורת יהודית קדומה, בין הקבלה של הרב הרצוג שיסודה בהררי קודש לבין ה"זעזוע" של הרב לאו, אין כאן שאלה במי לבחור. ובמיוחד שלפי עדותו של הראי"ה הוא "רז קיומו של עם ישראל" ולא חלילה "סם שינה כדי לא לקחת אחריות" כדברי הרב לאו.

מעולם הבטחות של בורא עולם לא הכניסו את עמנו לשאננות. לומדים אנו זאת מיעקב אבינו שלמרות ההבטחה הברורה מבורא עולם: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" הוא שומר את ההבטחה בלבו אינו הופך אותה לסם הרדמה או הסרת אחריות אלא מכין עצמו במפגשו עם עשו לדורון תפילה ומלחמה.

וזה היופי של הציונות הדתית שאינה יושבת בחיבוק ידיים אלא פועלת בכל התחומים, המיגזרי האזרחי והלאומי להיות שותפה עם א-ל בשיבת ציון לארצה ותורתה.

המסרים של ספר ירמיה

מאז חיבר הרב לאו ספר על הנביא ירמיה, לקח לעצמו פטרונות עליו והוא רואה את עצמו כמי "שמגביר את קולו של הנביא ירמיה". למזלו של הרב לאו רוב רובו של הציבור אינו מכיר את ספר ירמיה ואינו יודע מה כתוב בו לפרטיו, ולכן אפשר "למכור" לו בשם הנביא ירמיה כל מה שעולה בדעתו.

הנה אני קורא בעתון מעריב את הרב לאו מציג לציבור את הנביא: "ירמיה ראה מלכות שמתנכרת למעמד הפועלים, שלא משלמת את השכר בזמן, שרודה בעובדיה, שרואה מקרו ולא מיקרו… והוא אומר להם: אם תדאגו קודם לשכבות החלשות, למצוקה, לדיור, לרווחה, תמשיכו לשמור על השלטון ואם לא חורבה יהיה הבית הזה".

וכיון שגם אני איני בקיא בדברי ירמיה, לא התעצלתי, וישבתי ועברתי על ספר ירמיה מהחל (פרק א) ועד כלה (פרק נב) למצוא את מחאת מעמד הביניים בספר ירמיה. אחר שעברתי פסוק פסוק ורשמתי לעצמי כל התבטאות של הנביא בתוכחתו לחטאי העם  התברר לי שהמילה "צדק" במובן של צדק חברתי אינו מופיע בספר ירמיה אפילו פעם אחת.

מה כן יש בספר ירמיה: עיקרו של הספר עוסק באי נאמנותו של עם ישראל לבורא עולם ולפי דבריו של ירמיה זו הייתה עיקר הסיבה לחורבן, כמו שהנביא אומר זאת במפורש: "על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי", וכך ממשיך ירמיה ואומר: "שכחת אותי ותבטחי בשקר". וכן בחטא עבודה זרה ככתוב: "מספר עריך היו אלוהיך ישראל", ובהם עבודת המולך "שרפו את בניהם באש, קטרו לכל צבא השמים", העבירות הללו חוזרת בספר ירמיה בעשרות מקומות.

עבירות נוספות שעליהם מוכיח ירמיה את העם הם שמירת השבת: "לקדש השבת לבלתי עשות בו מלאכה", ניאוף: "וינאפו את נשי רעיהם", שפיכות דמים, גזל ועושק של השכבות החלשות.

הקב"ה שלח את ירמיה להוכיח את העם רק על שני דברים כמו שהוא אומר: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיה ה) ירמיה מבקש שני דברים: משפט ואמונה. שאר הדברים גם אם הם חשובים לא היו במנדט של ירמיה.

מסרים חלופיים

לא מצאתי בספר ירמיה דאגה כביכול למצוקת "דיור, ורווחה", ירמיה לא נשלח לדאוג "למצוקה" של מעמד הביניים, ולמתבכיינים שלא מצליחים לגמור את החודש למרות המשכורת הטובה שיש להם. ירמיה היה מצפה ממי שמתיימר לייצגו ולהיות הדובר שלו שיאמר לפחות להמונים את דבריו: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם".

בכל התנהלותו הנבואית לא ביקש הנביא ירמיה להיות "פוליטיקלי קורט", אדרבא הוא תמיד הלך נגד הזרם, הוא בז לנביאים שהחניפו כמו שהוא מוכיח אותם: "נביא וכהן חנפו", והאשים אותם: "הלוך בשקר וחיזקו ידי מרעים", "חזון לבם ידברו לא מפי ה'", "והפכתם את דברי אלוקים חיים".

מצטער, אי אפשר לגייס את ירמיה למחאת האהלים. אם יש נביא שכן מטיף ל"צדק חברתי" הוא הנביא ישעיה שאמר: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" הנביא מבטיח להמונים את הברכה שתצמח מהדאגה למצוקה החברתית כמו שהוא אומר: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ. אָז תִּקְרָא וַה'י יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן: וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:

אך באותה הזדמנות אין הנביא ישעיה מתבייש לצרף אל המחאה החברתית גם את שמירת השבת כפי שהוא אומר בהמשך דבריו: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".

את המסרים הללו במילואם לא שמעתי בדבריו של הרב לאו.

==

הרב יעקב הלוי פילבר הוא מגדולי פרשני הראי"ה קוק. המאמר המלא התפרסם ב"בסוד שיח" של שאול שיף.