"85 שנה להרצלייה, 150 שנה להולדת הרצל", רחוב הרב קוק מוצף בפוסטרים עם דיוקנו של הרצל, במדרחוב, כל עשרים מטר, מתנוסס לו זקנו של הרצל מבעד למרפסת. כן, השנה יום העצמאות נחגג בסימן 150 להולדת הרצל, ועיריית הרצלייה חוגגת. ומה היא מארגנת? תערוכת קומיקס על הרצל.
זה האירוע היחיד כמעט שנערך בהרצלייה לכבוד 150 שנה לחוזה המדינה. זה לא הרבה בהתחשב בקמפיין החוצות שנערך בעיר, אבל זה יותר ממה שארגנו לכבודו ארגונים ציונים דתיים. בני עקיבא, ,תנועות נוער, ועוד ארגונים אחרים לא מצאו לנכון לציין את האירוע בכלל.
הרצל אולי היה מקווה ליותר. במכתבו לסוקולוב, שתרגם את ספרו אלטנוילנד לעברית הוא אומר:" זה בדיוק התרגום לשפה העברית שיהיה בעל משמעות בעתיד". מישהו מכיר היום את ספריו של הרצל, את התוכן שלהם?
זה לא שתערוכת הקומיקס על הרצל לא טובה. להיפך. אורי אורבך, אוצר התערוכה, עשה עבודה טובה. הסיבוב בבית חיל האוויר שווה את המאמץ. תוכלו לראות שם את הרצל, מבעד לעפרונו של דוש ואנשי קומיקס אחרים, מביט על פרי חלומו.
דוש צייר את דמותו של הרצל עם חילוני שגוזז לו את הזקן, ודתי ששם לו כיפה על הראש. דוש צדק, אבל גם טעה. כי אם זה נכון שהחילונים גזזו את זקנו של הרצל, זו טעות לחשוב שהדתיים שמו לו כיפה על הראש. הציבור הדתי ציוני לא התעמק בדמותו של הרצל. אולי דווקא בגלל הכיפה שלא הייתה?
לרוב, הדתיים רואים בו יהודי מתבולל שיש "לקבלו באהבה" למרות היותו "חילוני". מעניין לציין שעל דמותו של חוזה המדינה בעניין זה אין מחלוקת. חילונים, חרדים ודתיים לאומיים, כולם מסכימים: הרצל היה יהודי מתבולל. רק ג'ורג' וויס בספרו "תיאודור הרצל, קריאה חדשה" מצייר לנו דמות אחרת. הרצל שמאוד מחובר לשורשיו היהודים, בלי כיפה ומאוד יהודי. הוא כותב: "שהרובד היהודי של הרצל הושמט וסולף עד כדי כך, מעיד יותר מכל דבר אחר, על משבר הזהות הקיים בחברה הישראלית.."
תערוכת הקומיקס. אומנות זה חשוב. אבל זה מה שיש להגיד, או יותר נכון, מה שאין להגיד על חוזה המדינה? לרגל יום העצמאות בסימן 150 להולדת הרצל, היה אפשר לצפות גם למשהו יותר רציני. דיון, הרצאה, שיח כלשהו על הרצל ועל המפעל, על החלום ,על הדמות שלו שעד היום שנויה במחלוקת.
כי לחוזה המדינה היה מה לומר על המדינה. הוא לא רק פעל על הקמתה, הוא גם דיבר וכתב עליה, על מהותה ועל זכות הקיום שלה (דבר שהיום להרבה אנשים כבר לא ברור). בספרו "המדינה היהודית" הוא מתאר את המוסדות החשובים של המדינה, את הערכים המצדיקים את קיומה, הוא מתקומם נגד מצב הקשישים בחברה המערבית, מדבר על הדאגה לזר. כל כתביו שזורים בדאגה לעניים ולחלשים שבחברה.
הרבה דיו נשפך על הרצל. מה לא נאמר על האיש: מיהודי מתבולל ועד יהודי שמחובר עמוק מאוד לשורשיו, מאיש רודף כוח ושלטון ועד איש בעל חזון שהקריב את חייו למענו, מנושא הדגל של הפוסט ציונות (תום שגב) ועד לציוני הראשון. והרשימה עוד ארוכה. הרבה דברים ששווים בירור. מי באמת היה, איך ראה את המדינה העתידית?
כבר 1934, כתב ברל כצנלסון: "נתקלים אנו יותר מפעם אחת בסילוף דמותו של הרצל, סילוף מכוון בשוגג. ניתן לחשוש שהדור הבא יראה בו רק שם , סיסמה, מקסימום אגדה יפה".
מה שנשאר לנו היום מהרצל זה זקן שמתנוסס לו מבעד למרפסת. מותג. וזה חבל.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
