הג"ר דב יפה זצ"ל – המשגיח הגדול מדורות קודמים

עלה היום למרומים אחד מגאוני הדור, הגאון הרב דב יפה זכר צדיק לברכה, שאפשר לקרוא לו המשגיח הגדול, מסוג המשגיחים של הדורות הקודמים. הרב שלמה אבינר סופד

הג"ר דב יפה זצ"ל - המשגיח הגדול מדורות קודמים
  הרב דב יפה זצ"ל (צילום: יעקב נעומי/פלאש90)

[דברי הספד לרב דב יפה זצ"ל שנאמרו בישיבת עטרת ירושלים. רשם: הרב מרדכי ציון]

הג"ר דב יפה זצ"ל – המשגיח הגדול מדורות קודמים

עלה היום למרומים אחד מגאוני הדור, הגאון הרב דב יפה זכר צדיק לברכה, שהיה משגיח בהרבה ישיבות ואפשר לקרוא לו המשגיח הגדול, מסוג המשגיחים של הדורות הקודמים. עלה למרומים בגיל קרוב לתשעים ולימד בהרבה ישיבות, והטביע חותמו על מאות תלמידים, והנה הלוויה שלו בצהריים יוצאת מנתניה, אחרי הצהרים בירושלים ובלילה ברכסים, ישיבת כנסת חזקיהו בה היה קבוע. כי זה נראה שלא רצו לוותר עליו, כולם רצו לכבד אותו במותו.

הוא היה גאון גדול. אבל יש לדעת שיש סוגים שונים של גאונים. הצד השווה בכל הגאונים זה גאונות בש"ס ופוסקים בראשונים ואחרונים. אחר כך תתכן גאונות מיוחדת, והוא היה גאון בתורת המוסר וביראת שמים. כפי שרואים בספרים שלו שנקראים "לעבדך באמת".

זה שמו וזה תהילתו. שאדם לא ירמה את עצמו, אלא יעבוד את ד' באמת, וכך הייתה מרגלא בפומיה, אם אין אני לי מי לי. כלומר אני נותן לכם שיעורים, והוא היה אומר בענווה, אני מביא לכם דברי חז"ל, אבל אחרי זה, זו עבודה שלכם, עבודת הלב של כל אחד ואחד. זה לא מספיק להקשיב שיעורים, וכל אחד צריך – היה אומר, לימוד קבוע יומי בספר מוסר אחד עד תומו. וכאשר היה פוגש תלמיד היה שואל אותו איזה הספר מוסר אתה לומד.

כמובן זה לא חידוש שלו, כבר בספר מסילת ישרים פרק ה מדבר על זה שאדם מסיח את הדעת מעבודה פנימית, מחשבון נפש יומי, בגלל כל מיני סיבות, בגלל טרדות. אבל הגאון הרב יפה זצ"ל לא בא לחדש חידושים שלא ידעו אלא לחדש את הידוע, כפי שכתוב בתחילת מסילת ישרים. ואחרי מסילת ישרים הגאון ר' ישראל סלנטר הדגיש מאוד את הצורך של העבודה הפנימית, העבודה העצמית, להיות עסוק בזה הרבה מאוד, ואם כי היו ויכוחים על השיעור, על הכמות של הרבה מאוד, אך על הצורך לא היה ויכוח.

הקדיש את חייו לרומם את יראת השמים של עם ישראל

שלושה תלמידים היו לו לר' ישראל סלנטר: הסבא מסלובודקא, ר' שמחה זיסל מקלם ה'סבא מקלם' – וגם ידוע על ידי תלמידו ר' אליהו דסלר – והסבא מנובהרדוק. "סבא" אין הכוונה שהיו לו נכדים, אלא אלטע, כלומר הזקן. כמו בגמרא ההוא סבא.

הסבא מנובהרדוק הסביר מאוד בענווה לעבוד ולא להירדם בשמירה מפני החיה שבאדם. צריך להילחם בכל תוקף.

הסבא מקלם הזהיר מפני קטנותו שבאדם, שהאדם הוא קטן ןצריך לדעת שהוא קטן ולא להתגאות שהוא גדול, ועל יסוד הכרת קטנותו יטפס.

הסבא מסלובודקא אמר האדם גדול, והוא צריך לדעת שהוא גדול. הוא מתגדל ומתרומם על ידי הרבה אהבה.

הגר"ד יפה זצ"ל למד בישיבת סלובודקה, והיסוד המוסרי שלו היה יותר על יסוד גדלות האדם. והוא כל חייו הקדיש לעם ישראל לרומם את יראת השמים של עם ישראל. מה שהקב"ה אמר שאין לו אלא ד' אמות של יראת שמים. לרפא את התחלואים של עם ישראל שהם הסחת הדעת מעבודת המוסר. הוא מסר את כל חייו לזה בעבודה גדולה, בעקביות ורצינות. לעסוק בזיכוך הלב, טהרת הלב, לעבדך באמת. ולרומם את יראת השמים.

תהא נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע