גם טירון פוליטי מבין שההכרעות בזירה הפוליטית מתקבלות על פי מערכת יחסים בין מפלגות ולא על פי מערכת יחסים בין חברי כנסת. ככל שמפלגה גדולה יותר, כך השפעתה גדולה יותר, בלי שום קשר להרכב חברי הכנסת שלה. וכן להיפך, ככל שמפלגה קטנה יותר כך השפעתה פחותה. נוסחה פשוטה זו היא לב ליבה של השיטה הדמוקרטית הנהוגה בישראל.
לכן המאבק על דמותה של מדינת ישראל, על גבולותיה, על מדיניותה בתחומי הכלכלה והחברה, איננו מאבק בין חברי כנסת אלא התמודדות בין מפלגות, או ליתר דיוק בין מנהיגי המפלגות. ככל שלמנהיג מפלגה יש מאחוריו מספר גדול יותר של חברי כנסת כך יש סיכוי גדול יותר שעמדתו תתקבל. פחות חשוב מיהם אותם חברי כנסת הניצבים מאחוריו.
לכל מפלגה יש מצע, קווי יסוד ודרך אידיאולוגיית עליה הצהירה והתחיבה בפני בוחריה. איוש חברי הסיעה אינו רלוונטי כמו המצע ודרכה האידיאולוגיות של המפלגה.
לכן כל אידיאולוגיה המשקפת אמונה, ודרך חיים, ראוי שיהיה לה ייצוג במפלגה אחת. שתהא כל כולה מחוייבת לאותה אידיאולוגיה. גם אם יהיו במפלגה חברי כנסת שמאמינים באידיאולוגיה שונה ממצעה של אותה מפלגה, לא תהיה להם השפעה משמעותית כפי שהייתה יכולה להיות להם השפעה לו היו מתחברים למפלגה שהאידיאולוגיה שלה זהה בשלמותה לאידיאולוגיה שלהם.
בכנסת הנוכחית מכהנים כ-14 חברי כנסת "סרוגים", בשבע מפלגות שונות: ליכוד, הבית היהודי – מפדל החדשה, האיחוד הלאומי – תקומה, ארץ ישראל שלנו, ישראל ביתנו, קדימה, וגם בש"ס (נחשו מי). לו כולם היו חברים במפלגה ציונית דתית אחת, ברור ומובן כי הציונות הדתית הייתה משחקת "כינור ראשון" בניהול המדינה . לא מן הנמנע כי כמה מהשרים האלה – שר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר, שר החינוך, שר הפנים, שר השיכון, היו באים משורותיה. אולם במצב של פיצול, כל אחד מחלקי האמבה הזו הפך לשתדלן "מקבץ נדבות" פוליטי, ומחפש גמ"חים שלטוניים.
לחמשת חברי הציונות הדתית שבליכוד אין שום השפעה כציונים דתיים המנחילים ערכים לאומיים בהשוואה למצב לו היו במפלגה ציונית דתית מגובשת. בהיותם בליכוד הם בראש ובראשונה מחויבים להחלטות ראש הממשלה, סיעת הליכוד ויתר מוסדותיו. אין להם ולא כלום לומר כגוף ציוני דתי בתוך הליכוד, בתוך הממשלה ובתוך הקואליציה, הכול על בסיס אישי.
אין אני בא להטיל חלילה כל דופי באף אחד מחברי הכנסת הציונים דתיים. להיפך, יש לי הערכה אישית עמוקה לכל אחד ואחת מהם, אולם כגודל הערכתי כך גודל תחושת ההחמצה הענקית שאני חש שהציונות הדתית מחמיצה בזירה הפוליטית.
כך גם גורלם של יתר חברי הכנסת הדתיים בשאר המפלגות. אין להם שום מעמד ואין להם שום השפעה מהותית על עיצוב אופייה ודרכה של מדינת ישראל על פי משנת הציונות הדתית. ואם יש לעיתים הישג כזה או אחר הוא אך ורק על בסיס אישי. לעיתים יש בהחלט סיוע של מפלגה שאינה ציונית דתית לחבר כנסת מטעמה, שהוא ציוני דתי, וזאת כדי לנסות למשוך קולות מהציונות הדתית, להשיג רווח אלקטוראלי ותו לא.
אפשר לומר בוודאות כי כל ההישגים הפוליטיים ובראשם החקיקה הדתית, המקנים היום למדינת ישראל את זהותה היהודית, הושגו אך ורק תודות למפד"ל או בשנים האחרונות גם על ידי ש"ס ויהדות התורה. שום חוק ושום נורמה ציבורית שהנחילה למדינת ישראל ערכים יהודיים, ציוניים ודתיים לא הושגו על ידי מפלגה אחרת.
צר לי על שאופנת ה"עכשיו" חדרה גם לשורותינו. המפד"ל, שיכולה לזקוף לזכותה את אופייה היהודי של מדינת ישראל על כל היבטיה, עושה זאת מכוח אמונה, השקפת עולם, אורח חיים ומסורת ארוכת שנים, מאז הקים הרב ריינס בתרס"ב (1902) את "המזרחי" והרב שמואל חיים לנדאו בתרפ"ב (1922) את "הפועל המזרחי", והיא תמשיך לעשות זאת לאורך שנים רבות בעתיד. פשוט אין מי שיעשה זאת זולתה.
לכן כל חפצי החיים הפוליטיים של היהדות הדתית לאומית, כל המאמינים בחשיבות הצביון היהודי של מדינת ישראל ושמירת מרחביה של ארץ ישראל, צריכים לדבוק בחזון האחדות ולקרוא לחברי הכנסת הנמצאים במפלגות חילוניות לחזור הביתה ולהיחלץ מהתסמונת ה"פוסט ציונית דתית". אם חברי הכנסת ה"סרוגים" יבינו זאת, יש להניח שגם קהל הבוחרים של הציונות הדתית יבין זאת ויתן את אמונו ברשימה המאוחדת. הגיע הזמן שננהל את המדינה ולא נסתפק ב"שייריים".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
