ריקוד נשים עם ספר תורה? אל תשנו את סדרי עבודת ה'

בבית הכנסת שלנו נוהגים בשמחת תורה לאפשר לנשים לרקוד עם ספר תורה בעזרת נשים. מה דעת התורה על כך?

א. אין משנים סדרי עבודת ד' הקבועים מדורי דורות (שו"ת רשב"א א שכג. עיין שו"ת אורח משפט לה).

המהרש"ל כבר כתב שנענש מפני שאמר "השמחה במעונו" בשמחת סיום מסכת: "היה נראה לברך שהשמחה במעונו בסיום מסכת… וכן הוריתי פעם אחת הלכה למעשה, ונתבלבלה השמחה במהומות גדולות על ידי סיבות קשות. ותליתי הסרחון בי שעברתי על דברי רבותי שלא שמעו מעולם דבר זה, על כן לא כתבו אלא בחתונה ובפדיון הבן, ובמילה גם כן לולי צערא דינוקא. אבל במצוות אחרינא לא. ובודאי כל דבריהם בקבלה ובסודות פנימיות על כל שיחה ומילה, ואיך נתקן לאותן מצוות…" (ים של שלמה ב"ק פ"ז ס' לז).

ב. אפילו אין איסור בדבר כמו כאן, אין צורך בדבר, שהרי אין לזה קשר עם יראת שמים, כי יראת שמים פירושה לקיים מה שד' ציווה, ולא להמציא דברים שד' לא ציווה. את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור. דבורה לא רקדה עם ספר תורה, והייתה נביאה. גם רבניות גדולות בכל הדורות לא רקדו עם ספר תורה, על אף שכל אחת הייתה חכמה יותר מכל הנשים האלה ביחד.

זה שייך לגל הפמיניסטי השלישי. הגל הראשון טען שצריך לתת לנשים זכות בחירה ובעלות בממון של הזוג. יש בזה סברה. כמובן, אם הבעל הוא נבלה, כמו הרבה בעלים,ויש טוענים שאחד מתוך שבעה מכה את אשתו, והרבה יותר מזה  יש המעליב אותה ומבזה אותה, – אז לא עוזר לה שיש  זכות בחירה ורכוש.

הגל הפמיניסטי השני, זו הפילוסופית הצרפתייה  סימון דה בובואר, שכתבה ספר עבה של אלף עמודים, וטענה שאין הבדל בין איש ואישה, לא נולדים אישה, אלא נהיים אישה, כלומר ההשפעות החברתיות מעצבות את דמות האישה, אבל באמת הכל צריך להיות אותו הדבר.  מה היא מציעה  למעשה?  שיהיה לאישה מקצוע שמכניס לה הרבה כסף ושהיא אוהבת.  אמנם זה לא נכון בעיקרון ולא מציאותי לרוב הנשים, אבל לפחות גם בזה יש סברה.

אבל הגל השלישי טוען שכל מה שאיש עושה, גם אשה תעשה. הגרסה הדתית היא שאם גברים רוקדים עם ספר תורה, כך גם הנשים, וכן תפילין וציצית וכו'. אבל בזה אין שום סברה. אדרבה, אם אני מחקה אדם, בזה אני מודה שהוא בעל ערך, ואני לא. אם אישה לא תרקוד עם ספר תורה אז היא לא שווה?!  זאת הגדלות שלה?! יש טעות בכל שלושת הגלים, אבל בגל השלישי אפילו אין הווא אמינא.

פעם ראיתי דף עם שיעור של רבנית. והיא אמרה שאישה לא צריכה לרקוד עם ספר תורה, כי זו סתם ראוותנות, אלא היא צריכה לעשות מה שד' ציווה. צריך לקיים את מה שכתוב בתורה ולא להמציא דברים, זה כמו שעושים בזרם הניאו-חסידי. מה שהקב"ה ציווה זה מה שצריך לעשות. פעם אפילו ארכיאולוג שטחי כתב שלא גילו אף פעם בית כנסת עם מחיצה, סימן שהתפללו מעורב. הוא שכח שנשים בכלל לא באו לבית הכנסת. יתר על כן, החפץ חיים אמר שאמו  אף פעם לא התפללה, כי העוסק במצווה פטור מן המצווה. אמו של החפץ חיים!  אז אנא, אל תמציא מצוות שאין לך, אלא קיים את אלו שיש לך. אמנם איסור אין, אבל גם ערך של מצווה אין בזה.

מסופר על הגרי"ד סולוביצ'יק שאשה שאלה אותו אם היא יכולה ללבוש טלית גדול בתפלה. השיב לה: "כיון שזה שינוי גדול במסורת, יש להתקדם בהדרגה”. הוא הציע לה ללבוש בגד של ארבע כנפות בלי ציציות במשך שלושה חודשים ואז לחזור אליו. לאחר שלושה חודשים היא חזרה ואמרה שזו הייתה החוויה הכי מרגשת בחייה. אמר לה הגרי"ד: "במשך שלושה חודשים לבשת בגד ללא שום ערך דתי או הלכתי, א"כ זה מגלה שההרגשה שלך באה ממקור שהוא מחוץ למצווה", ולא נתן לה את הסכמתו ללבוש טלית (הרב אריה פרימר והרב דב פרימר.  Tradition 32:2). הגרי"ד סולוביצ'יק כידוע הדגיש מסורת, tradition, אל תשנה דברים. כל ההבלים של הניאו-חסידות ושל הגל הפמיניסטי השלישי, כבר הופיעו לפני ארבעים שנה בארה"ב, ועכשיו מתחילים פה.

ג. ודאי יש לאשה חשק להחזיק בתורה. ודאי יש לה נשמה טהורה שמתגעגעת לתורה. זו מדרגה רוחנית שהיא יכולה להשיג בדרך שלה, על ידי קיום מצוות, תפילה, חינוך ילדים לתורה, חיזוק בעלה בתורה, וזאת במשך כל השנה וגם בשמחת תורה.