את הביקורת הטובה ביותר הכי קל להעביר בחיוך.

"מוישי הוא ילד חרדי החי על פי צו אמונתו יחד עם משפחתו. הוא נאלץ מדי פעם להתמודד עם ערכים חיצוניים המאתגרים אותו ואת קרוביו, לפעמים עד כדי גיחוך, ולפעמים מוצא את עצמו מוישי מתמודד עם אמיתות לא פשוטות".

בכך נפתחת ההקדמה לספר המבקר את החברה החרדית, כשכל הסיפורים מסופרים מתוך נקודת ההשקפה התמימה של ילד קטן העולה לכיתה א'.

הסופרת, כמו כל מבקר בעולם החרדי, שומרת על אנונימית, אולי בגלל שהיא מפחדת "שלא יקבלו את הבת שלה לתיכון בעוד ארבע שנים (עמ' 18). בספר כמובן כל שמות המקומות, הישיבות והסימנרים הם בדויים. הסיפורים עצמם פורסמו בפורום החרדי "בחדרי חרדים", כשהכותבת מסתתרת תחת השם 'התבהרות'.

ביקורת נוקבת

כבר בפרק הראשון, מבקרת המחברת את תופעת הבררנות בנישואין בעולם החרדי, כשאחותו של מוישי לא מתחתנת בגלל צליעה קלה ברגל, הרבה בחורים מסרבים להשתדך איתך, עד ששמעון בן ששון אחד מסכים, אך אז האב מסרב בטענה כי "הבת שלי לא תתחתן עם פרענק".

בפרק השני, אח של מוישי מבקש ללמוד מקצוע, כדי שיוכל לפרנס את משפחתו. האבא שולח אותו למשגיח בישיבה שיוריד אותו מהרעיון. המחברת שמה בפה של האח את שאלת מיליון הדולר: "מאיפה למשגיח יש כסף לגור בשכונה של האמריקאים אם הוא רק מקבל כסף מהכוילל?!" התשובה, הרבה פחות חשובה אפילו מהשאלה.

בהמשך קוטלת המחברת תופעות אחרות בציבור החרדי, בעיקר בנושא רמת החיים המפורזת, צניעות יתר על חשבון כבוד הבריות וההתעלמות מארועים ישראלים כמו יום הזכרון ויום ירושלים. גם האינטרנט בחברה החרדית עולה על המוקד בספר הזה.

תגובות חלוקות

התגובות מצד הגולשים באתר 'בחדרי חרדים' היו חלוקות, חלק מהגולשים חווה עלבון אישי ואף חש שיש בהם סכנה לחשיפה לא מוגנת בפני ביקורת חיצונית על הקהילה החרדית. לא פעם קיבלה המחברת הודעות מאיימות מצד גולשים עצבניים.

מאידך, היו גם כאלה שראו בסיפורים ביקורת אמיתית וחמה, המלווה בחיוך את הטעון שיפור בחברה החרדית.

הסיפורים קובצו לספר בשם 'סיפורי  מוישי' והם מופצים בחינם באתר אינטרנט שהוקם זה מכבר.

את הספר ניתן להוריד בחינם על ידי לחיצה כאן: סיפורי מוישי.

קבלו פרק לדוגמה מתוך הספר "סיפורי מוישי" מאת התבהרות:

מוישי והלכות לשון הרע

קיבלנו הזמנה לחתונה של ההופמנים.

הבת הקטנה שלהם נישאת בעזרת השם לבחור המעולה דוד יהונתן, תלמיד מצטיין בישיבת "מילת אמת".

הגענו לאולם "חיי אושר".

החופה היתה נהדרת.

חילקו לילדים פטל ירוק וגם לקקנים כתומים עטופים בנייר כסף מבריק.

כל הזמן לא ידעתי אם להיות בעזרת גברים או בעזרת נשים.

ככה רצתי כל פעם מצד לצד.

אמא ישבה בשולחן עם צילי ברמן, וגייעלי שטורמן.

אלה שכנות שלנו מהבניין ממול.

יש לאמא שלי קבוצה כזו של נשים שהיא לומדת איתן הלכות של לשון הטוב.

אני קורא לזה לשון הטוב כי מפחיד לי לקרוא לזה לשון הרע.

זה תמי דמזכיר לי לשון כזו ירוקה עם מחשבות רעות מסביב.

כשאמא הולכת לחוג של הלשון הטוב אני שמח בשבילה ויודע שיש לי אמא צדיקה.

באולם"חיי אושר" יש מגלשה עם מים וגם קומות מקושטות במראות עם יהלומים.

לקחתי את אבריימי ויחד עשינו כיף בין הקומות.

פתאום ראיתי שאמא מסמנת לי להגיע.

הגעתי ואמא בקשה שלא אעשה שטויות ואשב איתה קצת בנחת.

ישבתי בשקט וניסיתי להיות ילד שקט.

ראיתי שגם אמא יושבת בשקט ולא מדברת.

בינתיים שמעתי את צילי אומרת לביילע שהיא לא מבינה למה הם עשו חתונה בכזה אולם מפואר הרי כולם יודעים  שאין להם כסף.

גייעלה שטורמן, שישבה מהצד השני של השולחן, סידרה את המפית שלה, התכופפה קדימה, ולחשה

בקול רם, שזה לא מהכסף שלהם.

היא גם אמרה אחר כך בקול רגיל שהיא לא יכולה להגיד מאיפה הכסף אבל היא יודעת בודאות שזה בא ממקום מסויים.

צילי הסתכלה על גייעלה ושאלה בלחישה אם זה באמת.

ביילע הביטה על הקיר שממול בדאגה, ניגבה את הפה עם מפית לבנה ומגוהצת ומרחה עליה בטעות את הצבע של השפתיים, ולחשה לצילי ולגייעלה: "שמעתי שהם לקחו המון גמח"ם".

אמא שלי ישבה בשקט והסתכלה על הצלחת.

התחלתי להתנדנד על הכסא ובקשתי מאמא ללכת לשבת ליד אבא.

אמא אמרה שלא משנה מהיכן הכסף לחתונה העיקר שהם יחיו באושר.

כולם השתתקו.

אמא הסכימה שאלך לשבת ליד אבא.

רצתי לאבא שלי וישבתי על ידו.

ראיתי שאבא מסתכל לתוך הצלחת שלו. הוא לא דיבר עם אף אחד.

כולם אכלו את העוף במישמשים.

אף פעם אני לא מבין למה מישמשים צריכים להתבשל עם עוף, אבל ככה זה בחתונות.

ביקשתי מאבא רשות לאכול את המוס שחיכה בצד.

אבא הסכים.

ליקקתי את המוס ושמעתי איך חיים ברנוביץ שואל את יצחוק ברונר באוזן: "תגיד, יצחוק, מי מימן את כל הסיפור הזה?"

"שמעתי שההורים שלו לא מוכנים לחצי חצי."

חיים אמר ליצחוק שהוא מבקש שזה ישאר ביניהם אבל לחתן יש בת דודה שמאושפזת ב…

לא שמעתי איפה היא מאושפזת.

יצחוק התרומם לקחת פולקע. ראיתי שנתקעה לו חתיכת מישמש בקצה הזקן. הוא שאל את חיים אם זה נכון.

חיים ניגב קצת רוטב כתום שנשפך לו מעל הכפתור השלישי בחולצה והנהן בראשו.

פתאום החלה התזמורת לנגן.

זיקוקים נזרקו לאויר, קצף צבעוני וחלקי ניירות זהובים פרצו מקופסא שחורה שעמדה בקצה האולם.

"גבירותי ורבותי", צעק איש אחד בקול גדול.

כל כך נבהלתי שדחפתי את הראש מתחת למרפקים של אבא וניסיתי להתחבא לו בחליפה.

"לפני שנתחיל בברכות", צעק האיש, "תוגש לכם עוגה מיוחדת. עוגת הוקרה לציבור היקר, האנשים והנשים, שסיימו בהצלחה מחזור 37 של לימוד הלכות לשון הרע".