ענת קם לפי הפרסום בתקשורת מסרה 2000 מסמכים מסווגים לידי עיתונאי "הארץ". נקדים ונאמר כי בהנחה שענת אינה נמנית על חוגי השמאל הקיצוני (לטענת הוריה) הרי המניע למעשה הוא רצון לפרסום והתחככות עם אנשי תקשורת. מחשבה זו ודאי נובעת מתוך שקיעה בחשיבה אגואיסטית ומחוסר לויאליות לעם היושב בציון, למדנו שוב עד כמה חינוך ללא שורשים מעלה פרי באושים.
ברצוני להתייחס לתוכן שנחשף מהמסמכים, לפי הפרסום בעיתון "הארץ" חלק מהמסמכים מהווים אסמכתא לכך שהצבא פעל לחיסול מחבלים בניגוד להוראת בג"ץ בפסיקתו לגבי "סיכול ממוקד".
אנו נחשפים שוב לעוול הגדול שגורמים שופטי בג"ץ למפקדי הצבא הקרועים בין הרצון למגר את הטרור לבין השיניים המשפטיות המונעות מהם להלחם.
לעומת טענת הפרקליטות שאין להחיל הגדרות משפטיות על מצב לחימה בטרור קובע אהרון ברק שכל לוחם בצבא מחויב למשפט הבינלאומי.
פרקליטות המדינה טענה כי "פעולות הלחימה הצה"ליות המבוצעות במסגרת אירועי הלחימה המתרחשים באזור, הנושאות אופי מבצעי מובהק, אינן שפיטות – ולמצער אינן שפיטות מוסדית". השופט ברק שלל גישה זו, וכתב:"בפסיקתו של בית המשפט העליון מתבלט קו ברור, לפיו אין תחולה לדוקטרינה של חוסר שפיטות מוסדית במקום שהכרה בה עשויה למנוע בחינה של פגיעה בזכויות האדם".
וויכוח זה עלה גם לגבי ההוראה של בג"ץ להימנע מטלטולים של נחקרים עוינים על אף שיש הערכה מודיעינית שיש להם מידע על "פצצה מתקתקת" כפי שכתב אהרון ברק "מודעים אנו לכך כי פסק דיננו זה אינו מקל את ההתמודדות עם מציאות זו. זה גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות שנוקטים אויביה פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בזכויות הפרט, מהווה מרכיב חשוב בתפיסת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה (בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל). "
כאשר מתבוננים על דעות אלו במבט הלכתי מגלים שהתחדש כאן דין בדיני נפשות. מעבר לשלוש עברות שנאמר עליהם יהרג ואל יעבור, מצווה אותנו אהרון ברק לתת לפצצה המתקתקת להתפוצץ ובלבד שלא תהיה פגיעה בזכויות האזרח.
למותר לציין שעמדת ההלכה שוללת מאדם המסכן את חברו כל זכות, נזכיר שאפילו עובר המסכן את אימו נקרא רודף על אף שאין לו כוונה לרדוף. ואף בא במחתרת "אין לו דמים" ומותר לפגוע בו גם כאשר ישנו ספק האם הפורץ מסכן את האדם.
מעבר לכך מסיק הרב ישראלי זצ"ל בספרו "עמוד הימיני" בשעת מלחמה יש הגדרות מיוחדות ואז אפילו רודף פאסיבי נחשב כרודף ולכן מותר לפגוע במחבלים גם במחיר של פגיעה בילדים (לגבי אוכלוסיה התומכת טרור אין לו ספק שמותר). דין זה הוא בניגוד גמור לתפיסתו של אהרון ברק שמחלק בין אדם הפועל באופן ישיר בלחימה לבין תומכי לחימה עקיפים שבהם אסור לפגוע אלא רק להביאם למשפט.
ברור, שתפיסת העולם של ברק פוגעת ביכולת של המפקדים להלחם מלחמת חורמה בטרור. כל מפקד יודע שכל החלטה מבצעית שלו לבסוף תגיע למישור המשפטי ומי ערב לו שהשופטים היושבים על כורסת המשפט יבינו לעומק את המצב בשטח?
לכאורה יש לפנינו הוראות הסותרות את ההלכה בנושא הכי חמור, בסיכון חיים למען רעיונות זרים ליהדות! נושא זה מסוכן הרבה יותר מהוראה לגירוש יהודים מאדמתם! מה עושה מפקד בכיר שבידו ההחלטה האם לקיים את צו בג"ץ או צו בד"ץ?
ודאי שאם המפקד יכול לעשות כהלכה ולדאוג לכיסוי משפטי בכל דרך שהיא עליו לעשות כן. ודאי שלצורך ביעור הרשעה מהארץ מותר לשקר כפי שמותר לשנות מפני השלום.
יואב שר צבא דוד החליט להרוג את אבשלום המורד בדוד למרות שקיבל הוראות מפורשות להמנע מכך. יוזמות אחרות של יואב כגון הריגת אבנר ועמשא נזקפו לחובת יואב עד שלבסוף שלמה המלך גבה ממנו את חובו. לגבי אבשלום לא מוזכר שיואב חייב על כך ומשום שהדבר נצרך לסיום המלחמה. מנגד, נראה שכאשר המצב לא מאפשר, יש לשמוע להוראת הבג"ץ.
מורינו הרב שפירא פסק שיש לסרב למלא פקודה הנוגדת את ההלכה, כנגדו טענו שהדבר יביא לפרוק הצבא. כנראה שהערכת הרב הייתה שדבר זה דווקא יגרום לחיזוק הצבא להתמקד בתפקיד האמיתי של הגנה על מדינת ישראל בפני אויביה. אולם כאשר מדובר על צורת לחימה כגון העדפת לחימה בשטח בנוי על פני הפצצה מהאויר אין אפשרות לאי ציות. כאן הסכנה לפירוק הצבא הרבה יותר גדולה, לא רחוק שנהג טנק יחליט על דעת עצמו להשמיד את בנין המוכתה ברמאללה וטייס יפציץ את הר הבית ומעשים אלו יכניסו את המדינה כולה לסכנה.
מי שנכנס למערכת הצבאית חייב לקבל על עצמו את הציות ללחימה גם כאשר הדבר לא נעשה למישרין אחרת עדיף שישאר בביתו ולא יפרק את הצבא. מתפללים אנו להשבת שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
