ביקור בקברי צדיקים אינו מצווה לא מדרבנן ובוודאי לא של תורה אלא מעלה, ומשום זה מרן הרב קוק אמר שלא יוצאים לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים (שו"ת משפט כהן ס' קמז). ודע שארץ ישראל יותר קדושה מאומן. ומנהגו של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך שהיה עומד מול הר הרצל ואומר: אלו קברי צדיקים שמתו על קידוש השם, מה לי לנסוע למרחקים.

לכן לך למערת המכפלה. מי שילך למערת המכפלה, ויוכל גם לתת ח"י גרוש לצדקה, חזקה עליו שאברהם אבינו יסייע לו. אבל כיוון שאין מערת המכפלה ברוסיה, רבי נחמן אמר מה שאמר על קברו. רבי נחמן היה אדם גדול, אבל אברהם אבינו היה יותר גדול.

כבר לפני הבטחת רבי נחמן להוציא את אלו שייפקדו את קברו, זכינו שאברהם יוציא אותנו מגיהינום. אברהם אבינו יושב על פתחו של גיהינום ואינו נותן לאדם מהול להיכנס שם. איננו צריכים לחפש תחבולות חדשות כדי להינצל מגיהינום. וכי לא די לנו בדברי רבותינו הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר לימדונו שקיום מצוות התורה הוא שמציל מגיהינום?

ומה עם אשתך?

בחגים אדם צריך להיות עם משפחתו. זה דבר אנושי פשוט. התורה מצווה עלינו 'ושמחת בחגך' וההלכה מבהירה כי אדם צריך לשמח את אשתו וילדיו בחגים, אבל גם בלי התורה היינו מבינים את זה.

לפני שאדם מוסיף כל מיני מדרגות בקדושה, הוא צריך למלא את חובתו האלמנטרית כלפי בני אדם. האדם שהוא חייב לו הכי הרבה זו אשתו וכמובן גם הילדים שלו. בגמרא מסופר על רבי אליעזר שאמר "משבח אני את העצלנים שאין יוצאים מבתיהם ברגל" (סוכה כז, ב).

לכן דבר אחד צריך להיות ברור – אדם לא יכול לנסוע למרחקים, בלי שאשתו רוצה. אין הכוונה אשתו מסכימה, בלית-ברירה, אלא באמת רוצה ומעוניינת בכך.  אני מכיר באופן אישי מקרה מזעזע שבו אשה התחננה לבעלה שלא ייסע לאומן. הוא אמר שהוא לא ייסע ומשדה התעופה שלח סמס שהוא ממריא לאומן.  אם הטענה של חסידי ברסלב היא שהנסיעה לאומן מוציאה מהגיהינום, אני משוכנע כי מי שמצטער את אשתו זה מכניס את עצמו לגיהינום. אז מה עשינו בזה?

לכן, מי שמחפש הצלה מגיהינום, ההצלה היא בארץ ישראל ולא באומן.