אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

35 שנה: לא נשכח את אחינו נעדרי קרב סולטאן יעקוב

הרב עמיטל ניגש לבמה ובקול נרגש קרא לבחורים משיעורים ד' וה' לגשת לחדרים ולארוז את החפצים שלהם. ארבעה בחורים חזרו בארון. בחור אחד מאלו שעלו על האוטובוסים עדיין לא שב

35 שנה: לא נשכח את אחינו נעדרי קרב סולטאן יעקוב
  זכריה באומל, יהודה כץ, צבי פלדמן. שלושת נעדרי סולטאן יעקוב

מחר יום שלישי י"ט בסיון יחול יום השנה ה-35 לקרב סולטאן יעקוב, בו נפלו 20 חיילים, נפצעו שלושים, שניים נשבו, ושלושה עדיין נעדרים.

י"ט בכסלו תשמ"ב

סדר ערב בישיבה. סדר ערב ראשון בשבוע שמפריד בין פרשת בהעלותך לפרשת שלח. השבוע שמפריד בין המסע שבו ה' קם ואויביו נפוצים מפניו, לבין השבר של מסע המרגלים ובשורת האיוב של ההישארות במדבר.

באמצע סדר ערב, כשקולות הלימוד ניסרו את חלל בית המדרש נכנס הרב עמיטל במפתיע להיכל הישיבה. שקט מוחלט הושלך בבית המדרש. הרב ניגש לבמה ובקול נרגש קרא לבחורים משיעורים ד' וה' לגשת לחדרים ולארוז את החפצים שלהם. 'בעוד כחצי שעה באים אוטובוסים לקחת אתכם צפונה. צאו בשלום וחזרו בשלום', קרא ראש הישיבה, שרק תשע שנים קודם לכן, במלחמת יום הכיפורים, איבד שמונה מתלמידיו.

האוטובוסים הגיעו. חלק מהתלמידים עלו עליהם באותו ערב. חלק התגייסו רק למחרת. בתום קרבות קשים וחודשים ארוכים בתוך לבנון חזרה מרבית החבורה בשלום לישיבה. מרבית החבורה. ארבעה בחורים חזרו הביתה בארון. בחור אחד מאלו שעלו על האוטובוסים באותו ערב עדיין לא שב. זכריה.

נראה שלא אבוא הביתה בקרוב

ימים ספורים לפני הקרב ההוא, ישב זכריה באומל בחניון טנקים ליד קיבוץ דפנה וכתב גלויה למשפחתו. 'אל תדאגו הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב'. ניבא ולא ידע מה ניבא.

שבוע מאוחר יותר דפקו שלושה גברים על דלת ביתה של משפחת באומל. שניים במדי צבא ואחד על אזרחי. 'הבן שלכם נעדר', בישרו ליונה ומרים באומל. 'מה נעדר? איפה? מתי? מה קרה לו?', שאלו ההורים. 'איננו יודעים', ענו לובשי המדים והבטיחו, 'בהמשך יגיעו אנשים שיודעים ויספרו לכם'.

'לא סיפרו', קובעת ביגון מרים באומל, 'מאז ועד היום לא סיפרו לנו מה קרה לבן שלנו'.

שלושת הנעדרים

צבי פלדמן נולד לאברהם פלדמן שאיבד את כל משפחתו בשואה, ולפנינה פלדמן שעלתה לארץ ממרוקו. אברהם פלדמן, שהקים עם פנינה רעייתו משפחה חדשה של קיבוץ גלויות, קרא לבנו הבכור על שם אביו צבי, שנרצח על ידי הנאצים על אדמת אירופה.

יהודה כץ נולד ליוסף ושרה כץ, שני ניצולי שואה שהגיעו לארץ כדי לבנות בנין חדש במקומו של הבניין העשן שהשאירו אחריהם על אדמת אירופה.

זכריה באומל עלה לארץ עם הוריו מארצות הברית בגיל עשר. הוא השתלב בארץ, אך תמיד חש חיבה גדולה לאחינו מארצות הברית. בישיבת הר-עציון שבה למד יצר קשרים רבים עם התלמידים מארצות הברית והשתדל לדאוג להם וללוות אותם.

חמישה נותרו מאחור – שלושה עדיין לא שבו

בבוקר י"ט בסיוון, אחרי קרב איום ונורא, אחד הקרבות הקשים במלחמה ההיא, הבין מפקד גדוד 362 שהוא מכותר על ידי כוחות סוריים ועומדות בפניו שלוש אפשרויות בלבד: להילחם עד הכדור האחרון, להיכנע, או לנסות לעוף אחורה. סא"ל עירא אלפון הבין שלרמה הממונה מעליו אין תוכנית ברורה לחילוצו, ושגורל הגדוד טמון אך ורק בידו.

בשעה רבע לתשע בבוקר, החלו כוחותינו בהרעשה ארטילרית בעוצמה נדירה. אנשים שהיו שם מספרים שהתחושה הייתה של רעידת אדמה. סא"ל אלפון הניע במהירות את כוחותיו החוצה. לא כולם הצליחו לצאת, חמישה חיילים נשארו מאחורה. שניים מהם, הוחזרו מאוחר יותר בעסקת שבויים. שלושה, זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ עדיין לא שבו. נעדרי סולטן יעקוב.

זכום לא יסוף מאיתנו לעולם

מנחם בגין בספרו 'בלילות לבנים' מספר על שהותו במרתפי החקירות של המשטרה החשאית הסובייטית ובמחנות העבודה הנוראיים של ברית המועצות. הוא טוען שיש רק דרך אחת שבה הצליחו האסירים להתמודד מול המפלצת הסובייטית. הדרך הייתה באמצעות ההבנה שיש משמעות לסבל שלך וששם בחוץ אנשים חושבים עליך ופועלים למענך.

מה שהחזיק אותי, מספר בגין, הייתה הידיעה ששם בחוץ אנשים תומכים בי וחושבים עלי.

לפני שלושים וחמש שנים בדיוק נעלמו לנו זכריה, יהודה וצבי. זה מוזר לחשוב על כך, אבל מחצית מבין תושבי המדינה לא היו אז בחיים. עם זאת, החובה לזכור אותם ולפעול ככל יכולתינו למען השבתם לא יכולה להתעמעם. ידע כל חייל שנשלח לקרב, שעם ישראל יעמוד מאחוריו לנצח, וזכרו לא יסוף מאיתנו לעולם.

==

הרב עמיחי גורדין הוא ר"מ בישיבת הר עציון. הטור יתפרסם השבת בעלון 'שבת בשבתו'.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
קרב סולטן יעקוב
מישל | 12-06-2017 13:09
כ' בסיון 11/06/82 בלילה
2
לא נשכח אותם לעולם ולא נסלח לשרון המנוול
מאן דאמר | 12-06-2017 14:17
לא. זו לא טעות. אני רחוק מאוד מלהיות שמאלני כרחוק מזרח ממערב. אני גם כבר לא ילד וזוכר היטב איך היו החיים בצפון בין 1980-1982 . אבל גם את הנוכל שרון אני זוכר היטב. איך אמר לבגין "רצועה בת 40 קילומטר" וכך זה הוצג בכנסת והוליך אותו שולל כשבגין אדיוט בפני עצמו האמין לו. וכשכוחות צה"ל פרצו את גבול לבנון לרסק את כוחות אש"ף ימ"ש כבר באותו יום חיילי צה"ל היו בדרכם מעבר ל - 40 קילומטר. צה"ל אכן ריסק את תשתיות אש"ף ואני זוכר את מנהרות הנשק עם התותחים הג'יפים הרקטות ומלאי נשק של מדינה קטנה שנתגלו שם. אבל צה"ל המשיך גם להרי השוף ולכביש ביירות דמשק ובכלל פתאום דיברו על החלפת שלטון ומסירתו למשפחת ג'ומאייל הנוצרים. שקרן כרוני וזו הפעם היחידה בהיסטוריה שהשמאל צדק בחלק מהביקורת שלו. שרון היה שקרן ומגלומן גם במלחמת יום הכיפורים צפצף על הפיקוד מעליו ובמהלך צבאי מבריק הביא לניצחון (לא רק הוא אבל היה לו דובר מוצלח שהפך את הניצחון לשלו בלבד - אורי מילשטיין) בחזית הדרום. ומה היה קורה אם לא היה מצליח? מה היה קורה???
תיקון
יוסף בן דוד | 19-06-2017 19:02
לא היה זה אורי מילשטיין אלא אורי דן שהיה עיתונאי החצר של שרון ונפטר לפני הגרוש.
וואוו. תודה על ההבהרה. שרון חשב
| 12-06-2017 19:11
שהעולם עומד על מלחמות ולא כך הוא.
3
שרון המנוול 2
מאן דאמר | 12-06-2017 14:22
כשהייתי נער בימית אני זוכר שאמרתי תוך כדי שיחה מקרית עם נערים אחרים ברחוב כמה ימים לפני הפינוי: עכשיו פינוי לא ייקח הרבה זמן ותהיה מלחמה כדי שנשכח את כל מה שקרה כאן. לא חלמתי שזה מה שיקרה חודשיים בלבד אחרי הגירוש מימית. ועל הגירוש מגוש קטיף לא צריך לספר לכם. איך פיטר שרים כדי שיהיה לו רוב ואיך השיר והשמיץ את פני המתיישבים הגיבורים על לא עוול בכפם. עומק העקירה כעומק החקירה נאמר אז - האם זו שיטה שהייתה אצלו? גם מנת ייסוריו הארוכה עד שנפח את נשמתו המתועבת לא תכפר על מעשיו.