מה הפעילות הגופנית מלמדת אותך על אמהות?

בשבוע שעבר דיברנו על דחיינות ועל ערך הזמן. היום נפתח בסדרת טורים חדשה, אשר תדבר על תקופה נשית במיוחד, שכולה סובבת סביב ציר זמן פועם: תקופת ההריון.

ההיכרות שלי עם הריוניות בכושר

הרבה לפני שחוויתי בעצמי מהו הריון, אימנתי הריוניות.
בתקופת לימודיי בוינגייט למדתי שפעילות גופנית מומלצת לנשים הרות, קיבלתי מידע כיצד לבנות אימון מותאם, שיננתי כללים של מותר ואסור, והעברתי את הידע שלי הלאה, לנשים שפגשתי במסגרת עבודתי.

באופן כללי, הגישה היא כזו: מה שעשית לפני, מותר לך גם בהריון; במידה וההריון תקין, את יכולה להמשיך במתכונת האימונים גם בזמן ההריון. כמובן שהמאמנת שלך תתן לך דגשים שונים בהתאם למצבך הנוכחי, אך בהחלט, כדאי וחשוב להמשיך להתאמן.

כושר בהריון – שימור ולא שכלול

אחד החששות המלווים את ההריון, הוא השינוי החיצוני.
הבטן גדלה, כמובן, האגן וקו המותניים מתרחבים, ולפעמים גם מצטבר שומן במקומות שונים. תזונה מאוזנת ופעילות גופנית יועילו, אך לא תמיד ניתן לשלוט על הגוף המשתנה.
בעקבות הפחד מהשמנה, נשים עלולות לעשות טעות ולהכנס למשטר אימונים נוקשה. זה לא שהן יסתפקו בשיעור חיטוב או הליכה, אלא יתחילו במרתון של אימונים במטרה למנוע את השינויים במראה שלהן.

על מנת ליישר קו, כשמתאמנת מבשרת לי שהיא בהריון, יש לי מנהג קבוע. לאחר איחולי ה״מזל טוב״ אנו יושבות בפרטיות ומדברות על פעילות גופנית מותאמת. אני ממליצה על שיעורים שיתאימו לה, נותנת דגשים לעבודה נכונה, וחוזרת ואומרת שהציפיה מההתעמלות בחודשי ההריון היא לשמר את הכושר הגופני הקיים, ופחות לנסות לשכלל אותו.

עד כה הכרתי עשרות מתאמנות הריוניות. יש כאלה שבאמת עובדות באופן מותאם: הן יזהרו שלא להעלות את חום הגוף יתר על המידה ויבצעו כל תרגיל באופן בטיחותי וקשוב, מנגד יש את המתאמנות שמתעקשות לעשות הכל בכל מחיר, וכביכול ממאנות לקבל את המצב החדש בו הן נמצאות.

צעד ראשון לקראת האמהות

במשך שנים ראיתי הריוניות שעושות טעויות. שפטתי אותן. מה כל כך קשה להן להבין? למה הן פועלות בניגוד להמלצות וחושבות שזה בסדר? במקרה הטוב הן פוגעות ׳רק׳ בגוף שלהן, במקרה הגרוע הן מכניסות את העובר שלהן למצוקה, וכל זה בשביל גזרה חטובה?!
אני מודה. אפילו כעסתי עליהן.

ואז התבשרתי אני על ההריון שלי.
ופתאום הבנתי.
עד שאנחנו לא מגיעות לצומת הזו של ציפיה לילד, אנו, לפחות מרגישות, שהכל בשליטה שלנו: סדר היום, הזוגיות, מערכת הכושר, הכל – הכל מותאם לנו.

אך ברגע שתינוק/ת נכנסים לתמונה, גם אם זה יקרה רק בעוד תשעה חודשים, אנו מתחילות להפנים שגם אם חשבנו שיש לנו שליטה על משהו, הרי שהעידן הזה עומד להסתיים.

מהרגע בו אנו מתבשרות כל ההריון, אנחנו מתמלאות תקווה שהכל יהיה בסדר. שהעובר יתפתח בצורה תקינה, שנרגיש טוב, שהלידה תהיה קלה… חוץ מלהתפלל ולקוות, אין לנו באמת מה לעשות. שום דבר לא בשליטתנו.

אצל כל אחת ההשלמה הזו מתבטאת אחרת, אני פגשתי אותה בתחום הכושר.
בתחילה ראיתי את האמהות לעתיד מנסות לשמור על שגרת האימונים שלהן בדיוק כמו לפני כן, עד שהן נאותות להקשיב לעצמן, לגופן ולשים את טובת העובר שלהן בראש סדר העדיפויות.
אחר כך פגשתי שם את עצמי.
עם ההתרגשות הגדולה מחד, והבלבול מאידך, מאמנת את עצמי, פיזית, ובעיקר מנטלית, לקבל את המקום החדש, לשחרר את השליטה מחיי, לזרום עם המצב ובעיקר לקוות לטוב.

שחרור הציפיות זה הצעד הראשון שלי לקראת האמהות.

שיהיה אצל כולנו בטוב.
ובבריאות.
אמן.

בשבוע הבא יתפרסם הטור השני בסדרה

===========================================================================

הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום