במלאות 30 לפיגוע הדריסה בו נרצח סמל אלחי טהרלב הי"ד התקיימה היום אזכרה והתייחדות ליד קברו בהר הרצל בירושלים, לאחריו המשיכו לבית הכנסת ישורון בירושלים, לערב ניגונים ודברים לזכרו.
שר החינוך נפתלי בנט אמר למשפחה השכולה: "אתם בתחילת מסע ארוך, מסע קשה, מסע שכל הזמן חווים בו את מה שיכל להיות – השחרור מצה"ל, החתונה, הבריתות, הנכדים, חוסר מאוד קשה. אבל אנחנו מסתכלים בנצחיות על הפוטנציאל של אלחי, אותו פוטנציאל ואנרגיה שתרם כבר לעם ישראל. בעץ העלים תורמים ונתרמים ואותה תרומה שאלחי תרם לעץ שהוא עם ישראל – תישאר לנצח.
יש עלה שנמצא עשרות רבות של שנים אבל לא תורם דבר וכשהוא נושר כאילו לא היה, ויש עלה שהיה זמן קצר יותר אך באותו הזמן ולאחריו הוא תרם המון לרוחו של העם ואלו אלחי ובני משפחתו. אנחנו יכולים להעניק משמעות גדולה יותר לאלחי אם כל אחד מאיתנו יהיה קצת יותר טוב, קצת יותר טהור לב, קצת יותר זורם, יותר מחייך, יותר אוהב את הארץ, קצת יותר אלחי, קצת יותר ביחד."
קברו של אלחי הי"ד
מודים למי שחיזק אותנו
האב הרב אוהד טהרלב: "בחודש האחרון אנו שואבים עצמנו החוצה, מרגע השמע מותך, אותו רגע שבו נגענו במוות. אנו מוציאים מאותו הבור את הקדושה וממשיכים את דרכך שהייתה רווית חיים, אהבה ומהולה בקדושת ה' בכל צעד ושעל שבהם הלכת. בעזרת האהבה והחיבוק העצומים שאנו מקבלים מכל הסובבים אותנו, אנו נצא מאותו בור ונצעד קדימה ביחד עם הקדושה אל כיוון החיים. אנו מודים לכל מי שחזקו אותנו ובזכותכם עלינו לאן שעלינו ובעז"ה כפי שאלחי כתב נשאר טהורים וקדושים עם הרבה כאב שמהול בהרבה חיות וחיוך.".
הסבתא חיה אסתר ספדה לנכדה: "זה לא פייר, דמעות של כאב יורדות לי מהלב. אלחי נכד אהוב שלי אתה כמעט רבע משנות חיי ואני עומדת כאן מעליך? אני עוד שומעת את הצעקה של אביך אוהד בהלוויה שקורעת את כיסאי הכבוד ומרטיטה כל עלה. ואני בוכה והאדמה בוכה והשמיים בוכים ואין עלה שלא בוכה. לא ידעתי שזה כל כך כואב, אומרים לי 'שלא תדעי עוד צער', ואני שואלת – יש עוד יותר צער גדול מזה? דמעות כאב מטפטפות לי מהלב. הכאב מתערבל עם הכעס שמתערבל עם הצער והזמן מאבד משמעות
כששמעתי את הבשורה חרב ננעצה לי בלב, חרב של כאב ששיסעה את החיים לשניים למה שלפני ולמה שאחרי. אלחי אהוב, אני רואה אותך שוכב בחדר הבטון בצריפין לאחר מותך, שכבת בעיניים פקוחות ונשמתי צועקת ומתבוננת כמו שמתבוננים בתינוק שזה עתה נולד. אלחי, השמח, המקסים, העליז. עכשיו אתה חי ונוכח במחשבות כולנו. עיני הנשמה שלך מביטות בנו ומעניקות עוד שמחה ומעצימות חיים, החיוך שלך מאיר אותנו, חיוך ממיס לבבות."
לקחת את השבר והפכת אותו לגאולה
האחות רננה ציינה: "אלחי אח אהוב, בחודש האחרון כל כך הרבה אנשים נחשפו אליך ועדיין הלב לא מעכל. בשבת ישבנו וסיפרו עליך סיפורים ואני מחפשת את העיניים הצוחקות שלך ואת החיוך הכובש. בחרת ללכת דווקא בחודש ניסן, וגם אתה לקחת את השבר והפכת אותו לגאולה – זו הייתה יכולתך. אצלך המציאות תמיד הייתה נראית פשוטה וקלילה יותר, ותמיד זה מה שהקרנת למי שבא איתך במגע. היית כולך לב טוב ועצום ונתת לו להוביל אותך ואת היחס שלך לסביבה.
מישהו אמר שהנשמה נשארת למטה עד ה-30 ואז עולה השמימה ואני חשה שהיא כל הזמן תישאר, אנחנו משאירים אותך איתנו בכל מחשבה ובכל חיוך. אוהבת אותך מאוד ועדיין בתוך תוכי מחכה לך שתחזור."
מפקד חטיבת גולני אל"מ שלומי בינדר ציין: "30 ימים עברו מאז הפיגוע, 30 ימים עצובים אך שחידדו גם זיכרונות של ימים שמחים. 30 ימים בהם פגשנו את החיבוק החם של עם ישראל אליכם ואת החוזקות ותעצומות הנפש שלכם כמשפחה, כשאנו מבינים מהיכן אישיותו הנדירה של אלחי צמחה. חודשיים אחרי מסע הכומתה שאליו הצטרף אביך אוהד בקילומטרים האחרונים, אני יודע עליך אלחי המון – על אותם דברים שרצית וחלמת לעשות. בית הגידול יוצא הדופן ממנו הגעת מסביר לנו איך יצאת איש כזה יוצא דופן, כזה נדיר, אישיות רוויה באהבה שתמיד נמצאת במקומות של חיבור, שגדולה מכל סיטואציה, מכל מחלוקת. משפחה טהרלב היקרה, אתם חלק ממשפחת גולני ואנו שואבים מכם כוחות רבים. שלא תדעו עוד צער ויהי זכרו של אלחי ברוך."
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
