חזרה לשגרה; כישלון ותחושת חירות תמידית

הספורט הוא אחד הדברים שמתחילים לעשות או חוזרים אליו אחרי החגים. למרות שאני דוגלת בשיטת ההתמדה ומאמינה שיש להתאמן באופן קבוע ומסודר (כן, ׳חטפתי׳ אימון בחול המועד, כמובן) ולהמנע ככל שניתן מהפסקות, תופעת ה׳אחרי החגים׳ מובנת לי מאוד.
כל יציאה מהשגרה משבשת מעט את הלו״ז, ולמרות שדווקא בחג זקוקים כל כך לאיוורור שהאימון מעניק, קשה להגיע אליו.

איך חוזרים לשגרת אימונים בריאה ומסודרת?
כיצד מתמודדים עם תחושת הכשלון שמגיעה עקב ההפסקה באימונים ועליה במשקל?
ומדוע הקריאה ״הכיני את גופך לקיץ״ לא אמורה בכלל ׳להזיז׳ לך?

בחזרה לשגרת האימונים

חשוב לזכור כי הפסקות של שבוע – שבועיים בתקופת החגים הן שכיחות בהחלט, ובדרך כלל, בפרק זמן כזה, לא קורים בגוף שינויים מרחיקי לכת, אך עדיין יש לחזור לאימון בהדרגה ולא להעמיס על הגוף יתר על המידה.
ככל הנראה תרגישי דחף עז ׳לכפר׳ על הזמן שנעדרת מהסטודיו ע״י אימון אינטנסיבי ויומיומי. אני מציעה לשלוט ברצון החזק ולהתאמן לסירוגין – יום כן יום לא (היום כן). כמו כן, כדאי גם לגוון באופי האימון: כוח, אירובי, פילאטיס וכדומה.

החג לא באמת משפיע – ההשמנה היא תהליך

את חג הפסח אני מכנה ביני לביני ׳חג ההשמנה׳. התזונה משתנית בעקבות אכילת מצות הקשות לעיכול ובתחושת רעב פסיכולוגית, הוסיפו לזה ארוחות מלאות בשבת ובחג וקבלו קילו או שניים מיותרים.
חשוב לדעת שכשם שההרזיה היא תהליך, כך גם ההשמנה, וכשם שלא תרזו באופן משמעותי בפרק זמן של שבוע, גם לא תשמינו באמת. גם אם המשקל מראה לכם שעליתם, יש דרך חזרה והיא דיי פשוטה: חזרו לתזונה בריאה ומאוזנת, הקפידו להגיע לאימונים הקבועים שלכם ותראו שתוך שבועיים כל הסימנים ה׳מרשיעים׳ של החג יעלמו מגופכם.

חשוב לא להנציח את ה׳כשלון׳: גם אם את מרגישה אכזבה על המשקל שעלה, או על אימונים שהתפספסו, אל תתבוססי בהאשמה עצמית. נפילות הן נקודות ציון נפלאות להסקת מסקנות, למידה על עצמך וקבלה לעתיד.

מה זה השטויות האלה ״הכיני את גופך לקיץ״? 

רשתות הספורט ואושיות הכושר יתחילו בקרוב להציף אותך בסיסמאות כגון ״הכיני את גופך לקיץ״, ״בואי ללמוד איך להרגיש נוח עם גופך״ ועוד, במטרה לעודד אותך להרשם לחוגים המוצעים ולהכנס לכושר לקראת עונת הרחצה.
לי, באופן אישי, הפרסום הזה, צורם. הוא בעצם מתנגד לאני מאמין שלי כמאמנת: אני דוגלת באורח חיים בריא כאידיאל וכעבודה יומיומית, כשהמטרה העיקרית היא שמירה על גוף בריא ואנרגיות טובות, ולא כאמצעי להתאמה לאידיאל יופי כזה או אחר.
ייתכן שאני טועה בפרשנות שלי, אך המחשבה על להכין את הגוף שלי לכבוד הקיץ, במטרה להרגיש עם גופי בנוח, נותנת לי הרגשה שאני לא מתאמנת למען עצמי אלא עבור החברה או גורם חיצוני אחר.

כל אישה, לא משנה באיזה משקל היא, צריכה להרגיש בנוח עם הגוף שלה ולאהוב אותו. כמובן שלעיתים יש צורך לאמץ אורח חיים בריא יותר, אך אסור שזה יבוא ממקום של: ״אוי, איך אלך לים עם הירכיים האלה?״ או ״איך אלבש שמלה בהירה עם הבטן הזו?״ בייחוד שבימינו רוב הנשים מרגישות ׳שמנות׳ למרות שהן ממש לא.

בקיץ הזה שנני לעצמך להתאמן ממקום חיובי, לא מתוך לחץ וחשש שעם שכבות הבגדים שמתקלפות יתגלו הקילוגרמים המיותרים שהתווספו בחורף. דאגי לכך שאמצעי השכנוע שישפיע עליך הוא ההרגשה הטובה לאחר אימון מועיל.

חג המצות מאחורינו ופנינו מועדות אל שגרה פוריה וחירות אמיתית.
חירות בעיניי היא ניצול הזמן לעשיית טוב,
תיעול רגשות שליליים ותחושת כשלון להפקת לקחים
ושינון חוזר ונשנה ששינוי לטובה מגיע ממקום נקי.

קיץ בריא!

===========================================================================

הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום