עיתונאי 'הארץ', רוגל אלפר, יוצא נגד תופעת התרומות לאנשים נזקקים בחג הפסח ואומר כי בסופו של דבר כל תרומה היא כניעה פוליטית, שכן דאגה לעניים הוא תפקידה של המדינה ולא של האזרחים.

אני משלם מיסים

אלפר מתאר את מבצעי גיוס הכספים של עמותות כאלה ואחרות וכותב: "כמה כסף עוד יכולים העורבים החמדנים לנקר ממני? שהרי כבר תרמתי. וביד נדיבה. מדי חודש אני מקצה נתח נכבד מהכנסתי לתשלום מסים, שאותם גובה ממני המדינה בכפייה ותחת איום בנקיטת הליכים פליליים נגדי אם אשתמט. תשלום מסים הוא סוג של עבדות מודרנית".

במסגרת טורו שפורסם היום (ראשון) ב'הארץ', מבהיר אלפר כי "זכותה המוסרית של המדינה לשלול ממני כסף שהרווחתי נובעת, בין היתר, מההבנה שעם המסים שלי היא תממן לא רק את חינוך ילדיי, בניית מחלפים ותפעול צבא ומשטרה שישמרו על בטחוני, אלא גם את הדאגה למחסורם של האנשים שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם (כמו גם את הדאגה למחסורי אם יבוא היום שבו לא אוכל לכלכל את עצמי). לתומי סברתי, כי המסים שאני משלם באדיקות כזאת אכן הוקצו להבטחת הצרכים הבסיסיים של כל הציבור הישראלי".

לאן הלך הכסף?

אלפר מבהיר כי אינו חושד בנזקקים עצמם: "אין לי ספק שהתרמת הענק לרגל החג נועדה לספק צרכים אמיתיים ודוחקים של אנשים, שידם לא משגת לקנות אוכל לחג, שאין להם קורת גג, בגדים ומצעים נקיים. אנשים שהמדינה משום מה לא דאגה למחסורם. כמה מוזר! ב–2016 רשמה המדינה עודף של 7.5 מיליארד שקל מגביית מסים (ההכנסות ממסים גדלו ב–15.3 מיליארד שקל לעומת 2015). לאן הלך הכסף?".

בהמשך מאשים אלפר, איך לא, את תקציבי הממשלה לישיבות ולהתיישבות: "בסוף דצמבר אישרה ועדת הכספים העברת 30 מיליון שקל להתנחלויות. לפי חברת הכנסת סתיו שפיר, התנחלויות בשטחים מתוקצבות פי חמישה מהפריפריה. מי שתורם כסף בחג לשיפור מצבם של עניי הפריפריה – תורם להנצחת המשך קיפוח הפריפריה לטובת ההתנחלויות".

כניעה פוליטית

בסוף המאמר כותב אלפר: "הממשלה שודדת את הקופה הציבורית וציבור העובדים מתבקש לסתום את החור בתרומות שנסחטות ממנו דרך פריטה על נימי לבו היהודי החם. מי שמסכים לתרום מסכים להיות מנוצל ונגזל ומנציח מעגל של ציניות חסרת בושה שחוגגת על גבו".

"לתרום לעניים בפסח זה כמו לתת מזרק עם הרואין לנרקומן. צריך לגמול את החרדים והמתנחלים מתקציבי העתק שמועתרים עליהם. וצריך להבין שתרומה לעניים בפסח היא כניעה פוליטית".