סרט ליום השואה: שקית של גולות • כשהילדות מתנפצת

שקית של גולות

החורף הפריזאי של 1941 היה הרה גורל עבור האחים היהודים מוריס וז'וזף ז'ופו. פריז, שעד כה היתה מקום בטוח עבור יהודיה, נכבשת בידי הגרמנים ומלקחי הצבת הנאצית, שכבר חייבה אותם לענוד טלאי צהוב, מתחילים להיסגר עליהם במהירות. משפחת ז'ופו, המוכרת לכולם בשל המספרה המשפחתית שבבעלותם, מבינים גם הם כי עליהם לעשות מעשה.

אחר צהריים אחד, אחרי שחזרו מעוד יום בבית הספר, מבשרים להם הוריהם כי עליהם לברוח לעיר ניס – לשם עדיין לא הגיע הכיבוש הנאצי. כדי לטשטש את הימלטותם ולהימנע מתנועה בקבוצה גדולה, מתפצלת המשפחה לשלושה מקצי בריחה – שני האחים הגדולים נמלטו מוקדם יותר באותו יום, ההורים יצאו מחר עם שחר, ומוריס וג'וזף הקטנים מתבשרים כי בעת רדת הליל הם יצאו לבדם בנתיב בריחה שעליהם לשנן בעל פה – כשהם משאירים מאחור כל מה שמוכר ואהוב.

בסצנה מרגשת ומדויקת, שמצליחה לזקק את סיפור תלאות העם היהודי לדורותיו, מסביר להם אביהם (פטריק ברואל) שלמרות החינוך היהודי הגאה שנתן להם, יש זמנים בהיסטוריה שבהם גם היהודי הגאה ביותר צריך לכופף את ראשו וכבודו ולהימלט מהגל העכור התורן. כך עשה סבא שלהם שמילט אותו מרוסיה בעת הפוגרומים, וכך הוא עושה עתה איתם – כדי לשרוד עד יעבור זעם.

וכך, ללא שהות לעכל או להיפרד כיאות, יוצאים האחים למסע בריחה מסוכן ומורכב, בתקווה כי יגיעו בשלום ויתאחדו עם כל בני משפחתם בניס הרחוקה.

בעזרת תושייה לא רגילה, השגחה פרטית שממש נראית בעין וחסידי אומות העולם שהם פוגשים בדרכם, הם מצליחים להגיע לעיר ניס ולהתאחד עם משפחתם – אף כי היו כמה רגעים שנראה היה כי לא יצליחו. אך מה שהיה נראה כסוף טוב הכל טוב, מתגלה כאפיזודה חולפת. גם העיר ניס נופלת בידי הגרמנים והאחים מוצאים עצמם פעם אחר פעם נמלטים בעור שיניהם מציפורני הקלגסים, כשכל מה שיש להם זה אחד את השני.

והתלאות אותם יעברו, מספיקים לכמה גלגולי חיים – הם יגיעו לקומונת נוער בחסות הכנסייה הקתולית, יחלצו ממארב מתוכנן, יתחזו לנוצרים אלג'ירים, ישרדו בגוב האריות של המפקדה הנאצית ויצאו פעם אחר פעם ממש מתוך מלתעות הטרף של החיה הגרמנית, בשילוב נדיר של נס, מזל ואינסטינקטים נכונים.

מה שעושה את הסרט לכל כך מיוחד ונפלא, היא הצלחתו של הבמאי כריסטיאן דוגאיי לשקף לנו תמונת מציאות לא מציאותית בעליל: בתוך כל התופת, הזוועות והמוות של הטרגדיה הנוראה ביותר של העם היהודי, מצליחים האחים ז'ופו לעמוד במשימה בלתי אפשרית – להישאר ילדים. הם מתקוטטים על שטויות, עושים מעשי קונדס ומתיחות, הולכים מכות ומורדים במוסכמות בצורה שמפתיעה ומצחיקה בכל פעם מחדש. דוריאן לה קלאש (ז׳וזף) ובפטיסט פלוריאל (מוריס) שואבים את הצופה אל תוך השילוב הבלתי נתפס הזה, בתצוגת משחק מופלאה שמשלבת בטבעיות וחן את כל הקונפליקטים הללו.

התצרף הלכאורה בלתי אפשרי של נוראות המלחמה ותום הילדות, של זוועות ומוות לצד הקנטות ושובבות של ילדים – יוצר מסמך קולנועי נדיר המתבלט במיוחדותו מעל מאות ואלפי סרטי שואה אחרים, בכך שהוא פותח לנו צוהר בו נוכל להציץ בילדותם של שני יהודים צרפתים המתנפצת בין לילה על שרטוני המציאות האכזרית – אך נאחזת בכל כוחה בנורמליות של הגיל הנפלא הזה.

תוסיפו לזה בימוי מדויק ומצוין, נופים וצבעים שממש אפשר לגעת ולהריח אותם בזכות צילום איכותי והרי לכם מסמך היסטורי שלא מתפשר על איכות בבואו לספר את הסיפור.

זהו סיפור קטן-גדול על תקווה ואמונה, על הישרדות ורעות, ועל גבורה אמיתית שלה – כך מסתבר – אין גיל.