מתי אנשים יוצאים מכליהם? כשנוגעים להם בנקודה כואבת. זו הסיבה לגל ההשתלחויות הענקי ברב יגאל לוינשטיין השבוע. ראש מכינת עלי אמר בקול, חריף ומאד בוטה, את האמת הפנימית המקננת בלב כל אדם ישר. כן, אין מצב שעירוב בין נשים וגברים בגיל צעיר כשהם לא נושאים, בצורה אינטנסיבית, לא יוליד פריצות נוראית וזילות כוללת בערך המשפחה או הזוגיות.

פשוט אין חיה כזאת, כשפנויים ופנויות נמצאים יחד כל היממה ולא יפלו בכל מעשה מכוער. אתה צריך להיות יוסף הצדיק כדי שלא להיגרר לצדדים האפלים שבנפש ולמרבה הצער אנו לא במדרגת בכיר השבטים.

רק מה? החברה פשוט לא אוהבת להקשיב לילד שאומר 'המלך הוא עירום' היא מעדיפה להמשיך להריע יחד לבגדים הלא נראים בלי להפעיל חשיבה וביקורתיות עצמאית. ככה אנשים לא צריכים לבלוט, הם כמו דג מת זורמים עם המים ולא נצרכים להפעיל שום אבר בגוף. הכל מסביבם נע באותו כיוון והתחושה היא טובה מאד. שהרי כשהאדם מת, אין לו דאגות, אין לו מאבקים, הכל בסדר.

מטשטשים את ההבדלים

אלא מה? הדחקת האמת לא מייצרת עולם טוב יותר אלא עולם רקוב יותר. עובדה, זריקת האלוהים עם התרת הפריצות המינית במערב וביטול כל הרסנים לא יצרה משהו חיובי. המציאות הזו, החופשית הזו, הקלה הזו, מכלה את העולם הנוצרי כולו פשוטו כמשמעו. כמות הגירושים גדלה, אין כמעט ילודה טבעית והחברה כולה נשענת על חוטבי עצים ושואבי מים מהעולם השלישי שלאט לאט יורשים את המערב הגוסס. החורבן הזה של התרבות העתיקה הזו זועק לעיניים ובולט בצורה כל כך מובהקת עד שההתאהבות בתרבות המתה הזו על ידי ישראלים רבים היא מחלה פסיכיאטרית. מחלה שמלמדת עד כמה שכחנו מי אנחנו ועד כמה שכחנו שבאירופה מוטלים מיליוני פגרי אבותינו מפורטוגל ועד סנט פטרבורג.

המצב מבטא מעין הכחשה עצמית למציאות וניסיון ילדותי להכחיש בכוח את הכרת השכל. הנורא שבמציאות הזו הוא בכך שהיא מתרחשת בעת שאנו מנסים בכל הכוח לעמוד על נפשנו מול האסלאם. לכאורה היינו צריכים ללמוד משהו. המלחמה המתמדת במזרח התיכון מול תרבות ערכית שיש לה אלו-הים, שמוסרת את עצמה על אמונתה, הייתה צריכה ללמד אותנו על דרך משל כמה טובים וחזקים נהיה אנו אם נשוב לאמונת אבותינו. כמה גדול האור אל מול החושך. כמה תורת משה, דבר האלו-הים בסיני יכול להפריח עם החיקוי העלוב שלו ככה נותן כוח לבני האדם.

הרב לוינשטין מנסה להציל אותנו

אלא שהקושי להודות באמת, להודות בכך שאנו עם לבדד ישכון, הוביל את מיטב המוחות בדור האחרון לניסיון שיטתי של מחיקה כל הוכחה להבדל. אנו במו עיננו עדים לתהליך הכחשה עצמית גורף שמנסה לקעקע בהיסטריה כל זכר וזיכרון ליהדות במדינת ישראל וזאת שמה חלילה האמת שבה תבלוט ותאיר לציבור כולו.

ההתנהגות הזו משולה לילד שמסתיר בשתי ידיו את עיניו כדי לא לראות את המציאות. הילד כל כך מתאמץ עד שהוא ממוכן אפילו לפגוע באנשים כמו הרב יגאל לוינשטיין שמנסים בכוח להציל אותו על ידי הורדת ידיו. זו גם הסיבה מדוע יש לתמוך בעוז ברב יגאל ובמכינה שלו בעלי. הרב יגאל לא פועל כדי לפגוע בעם ישראל או להעליב משהו או משהיא. הרב רואה שהדרך שהחברה הישראלית בחרה בה היא דרך מוות והוא בכוחותיו עומד ומתריע בשער. ממילא במקום להרוג את הנביא יש לסייע בידו לפקח עיני עיוורים. שהרי גם לבורא העולם יש דרכים לפתוח עיניים רק שהן הרבה, הרבה יותר כואבות.