ובכן, מה יותר מרגש מארוחת צהריים עם חברים במהלכו של עוד יום שגרתי? ארוחת צהריים עם חברים במסעדת בשרים יוקרתית במהלכו של עוד יום שגרתי. כך מצאנו את עצמנו א' ואנוכי ועוד חבר שיצטרף מאוחר יותר, (יש קטע כזה, מסתבר, שהחבר השלישי תמיד מאחר) מתיישבים לנו במסעדה הבשרית כינור בכיכר לארוחת צהריים חגיגית ומלאת בשרים. אז אמנם הטור הזה לא ממש ידבר אל חבריי הצמחונים והטבעונים, אבל היי, אני כותב את הטור כשאני שותה קפה עם חלב סויה!
מה דעתכם על העיצוב של המקום?
כינור בכיכר נמצאת בכיכר המוזיקה בשכונת נחלת שבעה הירושלמית ולמרות שהמקום עצמו מעוצב בצורה שקצת הזכירה לנו מזרח אירופה, החלטנו פשוט להתרכז בדברים היותר טובים שהיו שם, האוכל למשל. התיישבנו על כוס בירה כשהמלצר, שהפגין יידע מרשים על כל מנה ומנה, סקר בפנינו את האפשרויות שלנו למנה ראשונה (אגב, אין דבר יותר מעצבן מלהסביר למלצר מה יש בתפריט ואיכשהו לאחרונה אני נתקל בזה לא מעט – לא היום כאמור).
אז מתוקף תפקידי האחר בחיי, אני מבלה די הרבה בחתונות ולכן החלטתי לוותר בנימוס על כל מה שבדרך כלל מככב בבופה, כמו למשל פטה כבד ברווז, פיצה עם בשר וחברים חביבים אחרים. כן סיקרן אותי לטעום את החומוס שעועית לבנה עם ראגו ופטריות (38 שקלים) – שזה בעצם חומוס שעשוי משעועית לבנה. אז למה בעצם קוראים לזה חומוס? אולי כי ממרח שעועיות לבנה לא ישמע ממש מזמין..
בכל מקרה זה היה נראה לגמרי חומוס, הרגיש לגמרי חומוס, אבל היה טעים יותר מחומוס ובעיקר מאוד נעים בפה. כאחד שמכור קשות למרגז, לא יכולתי לוותר על נקניקיות החריפות גם הפעם ואמנם טעמתי טובות יותר, אך ההגשה הנהדרת של הנקניקיות עם ירקות השורש הצלויים הפכו את המרגז למנה לא רעה (45 שקלים).
מרגז וירקות שורש
קיים קושי מסוים, במסעדת בשרים, לשמור על הבטן ריקה עד שמגיעים הכוכבים שלשמם התכנסנו. הקושי גדול עוד יותר כשבמרכז השולחן מונחות פיתות עבות ולוהטות שמתחננות שמישהו יקרע אותן. מוכרח להגיד שעמדתי בגבורה בעניין הזה, למרות שהפיתות היו מדהימות. אבל עכשיו כמו שם, בואו נעזוב את הפיתות ונעבור לעיקריות.
"אסאדו שש שעות". כמספר השעות שתחכו אחריו עד הקפה
כאן ניצלנו את היותנו שלושה והחלטנו ללכת על שלושה כיוונים שונים לחלוטין: פילה דניס צלוי על מצע של פירה (89 שקלים), נתח אסאדו עם צ'ימיצ'ורי ופלפלים (98 שקלים), בעל השם המחייב "אסאדו 6 שעות" (אל תדאגו, ממתינים למנה פחות מזה), ושני שיפודים: אנטרקוט עגל וחזה ברווז בסילאן ואגסים (56 ו-48 שקלים בהתאמה).
מה לא נעשה כדי שאתם הקוראים תוכלו להחליט מה הכי טוב בשבילכם. טוב אז ברשותכם נתחיל מהסוף, או כמו שאמרה זאת שרת התרבות שלנו "קאט דה בולשיט!", פשוט תטעמו את השיפוד הזה ותבינו על מה אני מדבר. השילוב של נתח בשר-הברווז עם האגס הצלוי, היו אחד הדברים הטעימים שאכלתי מזה זמן רב.
זה היה מתקתק, מלחלח (אין באמת מילה כזאת, אני יודע) וטיפ טיפה חמצמץ אבל בעיקר שילוב פשוט נהדר של מרקמים שונים. תנו לי לישון עם האגס הצלוי הזה ואני מסודר. שיפוד אנטרקוט העגל היה טעים ונתח האסאדו היה..אהה..אממ..דלג. פילה הדניס לעומתו, היה עשוי פשוט בשלמות ואם אתם מאלה שמעדיפים דגים על בשר (יש אנשים כאלה מסתבר), זו מנה נהדרת, עדינה ומאוד טעימה. על המטבח אגב, אחראי השף קובי קטני שכיהן במשך עשור כשף הראשי במסעדות, Chez Olivier, ו Middle Brighton Bath במלבורן, אוסטרליה וחזר ארצה לשנתיים כשף הראשי של מסעדת 'מוזה בהר'.
הפיתה. פתיינית מנוסה
הזמן רץ כשנהנים ומצאנו את עצמנו מול התפריט מנסים לבחור את המנות האחרונות. לקחנו פוטיפלרור (נסו להגיד את זה בלי מבטא צרפתי. בהצלחה..), שאלו מעין פחזניות ממולאות בגלידה וכמובן שבתוך עמי אני יושב, אי לכך ובהתאם לזאת, הלכתי על סופלה שוקולד. הפחזניות היו טעימות ובעיקר השילוב הנעים בין הטקסטורות והטמפרטורות, עשה לנו את זה. אציין שמשהו בבצק של רוב הפחזניות שטעמתי, משאיר לי איזשהו טעם לא ברור בפה.
כשאפענח את העניין, אעדכן אתכם. נחזור לסופלה. כיאה לאחד שטעם הרבה סופלה שוקולד בחייו, שמחתי לגלות שהמנה הייתה טובה בהרבה ממה שמגישים לכם בחתונות או במסעדות רגילות. כמה הרבה? לא הורגש כלל שהסופלה פרווה וזה בעיני, אומר הכול. חוצמזה, המנות הללו, פיזית, היו פשוט גדולות, אז מה לנו כי נלין.
ובא לציון גואל:
תמורה למחיר: ★★★★ – ע"ע הפיסקה האחרונה.
חניה: ★– אבל היי, יש רכבת קלה.
שירות המלצרים: ★★★★★ – שליטה בחומר הנלמד, אל תהססו לקבל מהם המלצות.
ניקיון: ★★★★ – נקי ונעים, רק שמישהו ידאג למנעולים בשירותים.
למי מתאים: לחובבי הבשר באשר הם.
==================================================
"כינור בכיכר" – מעבר בית הכנסת 8, ירושלים
כשר למהדרין – הרבנות ירושלים
02-994-4902
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
