אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מה אוכל אתכם, שבית דין הרבני מטיל חרם?

ל האנשים שלא מפסיקים להסביר כמה חשוב להפעיל לחצים על סרבני גט, פתאום מצקצקים, מגלגלים עינים, ואומרים: אוי ואבוי, חרם. אצלנו? בימינו? חרם? הלסדום היינו, לעמורה דמינו. איום ונורא

מה אוכל אתכם, שבית דין הרבני מטיל חרם?

לפני שגלינו מארצנו, היה לנו בית דין שיכול היה לדון בין איש ובין רעהו. והייתה לו סמכות לאכוף את פסקיו.

בגולה, לא היתה לבית הדין היהודי סמכות לאכוף את פסקיו. השלטונות ברוב המקרים לא הסכימו לתת לבית הדין היהודי אפשרות לשלוט. אכיפת פסקים היא שלטון, והשלטון לא הכיר בסמכותו של בית הדין היהודי הרבני. מה נותר לבין הדין? נותר לו כלי אחד בלבד כדי לאכוף על החייב לשלם: החרם. מצא בית הדין שראובן חייב לשמעון, ידע שמעון שאם לא ישלם – יוחרם.

למה השלטונות לא התנגדו לכך? משום שאין כאן שום אלמנט שלטוני. החרם הוא לא פעולה כוחנית. לא מפעילים כאן כוח פיזי על אף אחד. לא כולאים אף אחד, לא מכים אף אחד. למעשה, הרב לא עושה כלום. החרם הוא החלטה של הרב או של בית הדין, שהקהילה לא תשתף פעולה עם פלוני ולא תסחר עמו. כעת, מבחינת החוק זה תלוי ברצונו של כל אדם ואדם. יחליט לשמוע לחרם? יחליט. יחליט שלא? יחליט. בדרך כלל הקהילה שמעה למנהיגיה ואכן החרימה את המוחרם עד אשר פרע את חובו. אבל השלטונות לא ראו בכך אלמנט שלטוני מתחרה. בסופו של דבר, זכותו של אדם להחליט שהוא נאמן לרבו ומחרים את פלוני. אנחנו נכריח את האיש הזה לעשות עסקים עם אותו פלוני? הוא אדם פרטי וזכותו לעשות עסקים עם מי שהוא רוצה.

לרבנים עדיין יש קצת כח

אלא שבמדינת ישראל גם זה לא מתקבל. בימינו, בית הדין משתמש בחרם רק במקרה אחד: סרבנות גט. את כל שאר הסמכויות כבר לקחו ממנו. רק במקרה הזה הוא משתמש באמצעי הלא-כוחני, התלוי ברצונו הטוב של כל אדם ואדם, האמצעי הליברלי ביותר. והנה, דוקא במקרה הזה, כל האנשים שלא מפסיקים להסביר כמה חשוב להפעיל לחצים על סרבני גט, פתאום מצקצקים, מגלגלים עינים, ואומרים: אוי ואבוי, חרם. אצלנו? בימינו? חרם? הלסדום היינו, לעמורה דמינו. איום ונורא.

הנאורים למיניהם מסבירים לנו: תהיו מתקדמים, תכניסו אדם לכלא, זה נורמלי, זה מודרני. אבל לקרוא לציבור להחרים מישהו? חס וחלילה. זה מותר רק לארגוני נשים, לפרשנים שמאלנים, לארגוני סוטים, לאושיות פייסבוק, לארגוני צרכנים, וכיו"ב. אבל לבית דין רבני? חס וחלילה.

מה כ"כ מפריע להם בחרם? אולי מפריעה להם עצם העובדה שלרבנים עדיין יש איזה שהוא כח.

אבל אולי דווקא אופיו העממי של הכלי הזה מציק להם. דווקא העובדה שהכלי הזה תלוי בשיתוף פעולה של הציבור בלי שום אמצעי אכיפה, הוא שמפריע להם. מסתבר שיש עדיין אנשים שמוכנים לשמוע לרבנים. יש יותר מדי אנשים שעדיין משתפים פעולה עם הרבנים. אוי ואבוי.  זה לא בסדר. מה נראה לכם? שכל אדם יחליט על דעת עצמו לשמוע למי שהוא רוצה? זה קץ הדמוקרטיה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
הלוואי שהיה אפשר להשתמש בסנקציה האמיתית של ההלכה
נועה | 01-03-2017 17:38
בהלכה יש פתרון מושלם למסורבות הגט והוא לתת מלקות עד שיאמר "רוצה אני". ולכל המצקצקים. למה אתם חושבים שהסבל של המסורב פחות כואב מהסבל של המסרב שמקבל מכות? במיוחד שהוא יכול להפסיק את זה ע"י נתינת הסכמה לגט.
2
אכן צדקת.
מאן דאמר | 28-05-2017 10:19
דבריך נכוחים ונכונים.