ט"ו בשבט: ראש השנה לאילנות - מה זה בכלל אומר?

בהלכה יש שתי משמעויות מרכזיות להיותו של התאריך ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות: האחת לעניין מניין שנות הערלה, והשנייה לעניין הפרשת תרומות ומעשרות. הרב נתנאל אוירבך ממכון התורה והארץ עושה סדר

ט"ו בשבט: ראש השנה לאילנות - מה זה אומר?
  (צילום: דורון הורביץ/פלאש90)

כל ילד יודע שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, אך מה הן ההשלכות ההלכתיות של החג? הרב נתנאל אוירבך ממכון התורה והארץ מסביר את הדברים במאמר שפורסם בגליון טבת של כתב העת 'אמונת עתיך' מבית מכון התורה והארץ.

הדבר הראשון הוא קביעת השנה לעניין ערלה ונטע רבעי.

בשלוש השנים הראשונות של עץ פרי – אסורים פירותיו באכילה ובהנאה. בשנה הרביעית הם נטע רבעי, ומותר לאכלם לאחר שמחללים אותם. בשנה החמישית הם חולין, ומותר לאכול אותם לאחר הפרשת תרומות ומעשרות כדין.

לאחר שהסתיים מניין שנות ערלה של העץ, הפירות שעליו שגדלו בשנות הערלה עדיין אסורים באיסור ערלה. היתר הפירות מותנה בשני גורמים נוספים: התאריך ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לפירות האילן, וחנטת הפרי.

לכן פירות שחונטים לאחר ט"ו בשבט כבר אינם אסורים באיסור ערלה; הם שייכים לשנה הרביעית, והם נטע רבעי. לעומת זאת הפירות שחונטים לפני ט"ו בשבט שייכים לשנה השלישית, והם עדיין אסורים באיסור ערלה. שנה לאחר מכן, פירות שיחנטו לפני ט"ו בשבט הם נטע רבעי, ואילו אלו שיחנטו לאחר ט"ו בשבט הרי הם חולין.

שלב גידול הפרי הקובע את השנה לעניין מניין שנות ערלה של הפרי הוא החנטה, כלומר השלב של תחילת היווצרות הפרי. לכן אם הפרי הגיע לשלב זה (או שהוא בשלב מתקדם יותר) לפני ט"ו בשבט, הוא אסור באיסור ערלה; אם בט"ו בשבט הוא היה קטן משלב זה, דינו כדין נטע רבעי.

תרומות ומעשרות

המשמעות השניה של ט"ו בשבט היא לעניין תרומות ומעשרות בפירות האילן.

השלב הקובע את שנת המעשר של פירות האילן הוא החנטה, והתאריך שבו מתחילה השנה לעניין זה הוא ט"ו בשבט.

לכן פרי שתחילת הגידול שלו היא לפני ט"ו בשבט משתייך לשנה הקודמת, ופרי שתחילת גידולו לאחר ט"ו בשבט משתייך לשנה שלאחריו.

לאור זאת, אע"פ שסדר הפרשת תרומות ומעשרות בשנה זו זהה לזה של השנה שעברה, בהיותה אף היא שנת מעשר שני, אסור להפריש מפירות של שנה אחת על פירות של שנה אחרת.

לכן יש להקפיד לא להפריש תרומות ומעשרות מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר מכן, וכן ההיפך.

יש כמה מיני עצים שזמן החנטה שלהם הוא בתקופה הקרובה לט"ו בשבט, כגון: שקד, אפרסק, שסק, אתרוג, פסיפלורה ולימון. כיוון ש'שנת המעשר' נקבעת לכל פרי בנפרד, פעמים שאי אפשר לקבוע את 'שנת המעשר' לכל המטע כאחד. לכן, אם יש אפשרות לסמן את 'שנת המעשר' של כל פרי בנפרד, יש לעשות כן. אם אין אפשרות כזו, 'שנת המעשר' של הפירות תיקבע על פי רוב הפירות, ויאמר את נוסח ההפרשה.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו