השעות האחרונות בבית.

ברגעים אלה, שעות ספורות לפני פינוי היהודים מהיישוב עמונה, התאספו עשרות נערים ונערות, תושבי היישוב ותושבי חוץ שהגיעו לחזק, כדי להפרד מהיישוב ששימש להם בית ב-20 השנים האחרונות.

למרות שההיקפים שונים, הכאב הוא אותו כאב, ואי אפשר להתעלם מהדמיון לגירוש עשרות אלפי היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון לפני כ-12 שנה.

מלבד בית הכנסת והמבנים הציבוריים, מקום נוסף שהפך למרכזי ולמוקד עלייה לרגל, הוא ביתה של משפחת נזרי, שהיה אחד ממוקדי המאבק נגד פינוי היישוב בחודשים האחרונים.

בשיחה ל- ynet, סיפרה תמר נזרי, מראשי המאבק על התחושות שמלוות אותה ברגעים אלה: "התחושות מעורבבות – מצד אחד יש תחושות בלתי נסבלות שאלו השעות האחרונות בבית שלנו, אבל מצד שני יש גם התרוממות רוח. זו סיטואציה חד פעמית והשעות הן שעות יקרות. העוצמות של הנוער מחממות את הלב ומחזקות מאוד".

(צילום: אלכס קולומויסקי, ynet)

ניזרי, מאמנת אישית שמתגוררת בעמונה שיבחה את פעולות הנערים: "בזכותכם אנחנו מקבלים כוחות. בזכות כל אחד שמגיע לפה, חוסם כבישים ועושה מה שהוא יכול כדי למחות".

לממשלה אמרה ניזרי: "אכזבתם אותנו בגדול. ציפינו מכם להתיישב במקום הזה ולמנוע את הפינוי".

לכוחות הביטחון שאמורים לפנות בפועל את היישוב, מסרה: "תסרבו פקודה, תהיו מוכנים לשלם את המחיר ותצאו חזקים ונחושים יותר. זה בסדר לשלם מחיר על ערכים שמאמינים בהם".

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2017/02/עמונה.mp4]]]

שירי קודש לפני הפינוי בעמונה (צילום : עפר מאיר, ynet)

ישי, אחד הנערים שפקד את בית משפחת ניזרי, הגיע לעמונה מביתו בירושלים. "אני כאן ממוצ"ש, אני חבר טוב של משפחת ניזרי", סיפר ל-ynet. "הגעתי לכאן לתרום למאבק, לחזק את המשפחה ולהגן על הארץ".

כשנשאל האם בכוונתו להתנגד לפינוי, השיב ישי: "יש חלק מהנוער שמתכוון להתנגד, ויש חלק שלא. לי אישית ספציפית, אבא שלי אמר: 'אתה לא יוצא מפה ברגליים. תשב, ואם הם רוצים, שיוציאו אותך".

"כנראה שאני לא אתפנה, אני מקווה לא להיעצר", הוסיף ישי והבהיר: "אנחנו לא מרביצים לשוטרים. הם מהעם שלנו ואנחנו לא נגדם. באנו להגן על הארץ שלנו ואנחנו לא מתפנים סתם".