האם אישה יכולה לשמש כרבנית קהילה? מתחולל עתה ויכוח בנידון עקב מתן סמיכה לשתי נשים.

זה אינו רעיון טוב. מהי מטרת המהלך? אם המטרה הינה שנשים תוכלנה לתת הדרכות, הרי נשים נתנו הדרכות במשך כל הדורות. מן הדין, מי שיודע הלכה יכול לפסוק בענייני הלכה, ולא צריך לכך סמיכה (רמ"א יו"ד רמב, יד). ישנם רבנים רבים שאין להם סמיכה. כידוע, לחפץ חיים לא הייתה סמיכה, עד שהיה לו בה צורך כדי לקבל ויזה, והג"ר חיים עוזר גורודזנסקי נתן לו. כתוב בפתחי תשובה (ח"מ ז סק"ה), שאף שאישה פסולה לדון, מ"מ אישה חכמה יכולה להורות הוראה.

כלומר, אישה שיודעת הלכה יכולה להדריך, וכך היה בכל הדורות. דבורה הייתה תלמידה חכמה. כתוב בבבא בתרא (קיט, ב): "בנות צלפחד חכמניות הן". ובגמרא מובא על ברוריה וילתא שהיו תלמידות חכמות. הג"ר עובדיה יוסף פסק בשו"ת יחוה דעת (ג, עב) שמצוה לקום מפני אשה חכמה בחכמת התורה. יש לקום לפני אשת חבר, ויש לקום לפני תלמידה חכמה (עיין כל המקורות שם).

כיצד ידעו לשאול את אותן נשים? באופן טבעי. כמו שידעו באופן טבעי שיש לשאול שאלות את הגר"מ פיינשטיין והג"ר אהרן קוטלר. רוב השאלות שרבנים מקבלים היום אינם עניינים חדשים, אלא עניינים שכבר נפסקו בספרים. בכל בית ספר לבנות ישנן תלמידות חכמות שמלמדות דינים והלכה לבנות, וזה לא דבר חדש.

כתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, (או"ח ד, מט) שבעיקרון אשה יכולה לקיים מצות ציצית, אבל הכל תלוי במגמה: "אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר". בדומה לזה, כתב הג"ר פיינשטיין (שם יו"ד ב, מה) לגבי מינוי אשה כמשגיחה. הכל תלוי במגמה, האם העיקר הינו חיזוק התורה. גם לדבר מצווה, צריך כוונות טובות. עם ישראל רצו מלך, וקיימת מצוה למנות מלך. ברם, לא היו להם כוונות טובות, אלא רצון להיות ככל הגוים (שמואל א ח, כ. סנהדרין כ, ב).

לכן, אין צורך שנשים תשמשנה כרבניות קהילה, אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו. יכול להיות שישנן נשים עם כוונות טובות, ויש להן לאן ללכת. הן לא מקבלות סמיכה, אבל הן לומדות ומלמדות הלכה. במשך כל הדורות, היו נשים חכמות שלימדו, והן אינן צריכות תואר רב, שזה סגנון רפורמי.

אז אין חסרון בעצם הרעיון של מנהיגה רוחנית?

מה החידוש? במשך כל הדורות היו רבניות גדולות מאוד – אך בלי להתפרסם ובלי להצטלם. גם בזמנים עברו היו שישים רבוא נביאות (מגילה יד א) וגם הן לא עשו לעצמן פרסום.

ומה בדבר מורות הלכה?

גם בזה אין חידוש. גם מורה כיתה א מלמדת הלכה. וכן מורה כיתה י"ב ברמה יותר גבוהה. ובמדרשה או במכללה או בבית יעקב, ברמה עוד יותר גבוהה. וגם זה בלי להצטלם.

אך כאן אין הכוונה ללמד אלא לפסוק?

ממילא כדי לפסוק, לא כל אחד מתאים. ודאי לא די ללמוד חמש שנים הלכה כדי לפסוק, אלא הרבה שנים. לפסוק שייך לגאונים. אמנם יהודים משתמשים בביטוי "הרב פסק", אך אין זה מדוייק, אלא הרב לימד הלכה שכבר נפסקה מזמן. הרי אתה יודע, שאני הדל עונה בשו"ת סמ"ס וזה נראה כאילו אני פסקתי, ולא כן הוא, אלא אני עונה מה שנפסק כבר ואתה רושם את המקור.

זה מפחיד לדעת שרק גאון יכול לפסוק.

טוב מאוד שזה מפחיד. יש להיות "ירא הוראה". אפילו גאוני עולם מוסיפים בשאלות כבדות סגנון כגון: בתנאי שיסכימו איתי שניים מגדולי הדור. יש סיפור על גאון שרצו למנות אותו פוסק הלכות. אמר בענוותנותו: אבל אני ירא הוראה. אמרו לו: ואת מי אתה רוצה שנמנה?! – מי שאינו ירא הוראה?!

סליחה, אבל הרב כן פוסק הרבה.

לא נכון. לכל מה שאני אומר יש מקור. מעשה ומישהו הראה ספר הלכה שלי לגאון גדול בדור. דפדף ואמר בזלזול: "את הכל הוא לקח מאחרים". הוא צדק מאה אחוז. אכן את הכל לקחתי מאחרים.

היוזמים של סמיכה לרבנות לנשים מתכוננים גם סמיכה לדיינות. כך התפרסם בתקשורת שאמר אותו רב : "כרגע לומדת בתוכנית הגבוהה במדרשת לינדנבאום קבוצת נשים ראשונה ללימוד לדיינות, בענייני גיור ואישות. אי אפשר להתחיל מיד עם כל הנושאים. אבל בשביל נשים אלו שני הדברים הכי חשובים. בעניין הגיור, אם תהייה דיינית, זה יהיה אפילו טוב יותר. השאיפה שלי שהן יהיו דייניות בתחומים האלה וישתלבו בבית הדין הרבניים. אני מאמין שבתוך שלוש או ארבע שנים הן יסיימו את כל החומר. אני מקווה שבסופו של דבר, הן יתקבלו גם על ידי רבנים גדולים".

שיהיה בריא.

לגופו של עניין, מה התנאי כדי לפסוק?

לדעת את ההלכה. לא תעודת סמיכה. הג"ר צבי שכטר אמר לרבנים בוגרי ישיבה-אוניברסיטה: אל תחשבו שבגלל שיש לכם סמיכה לרבנות אתם במדרגה לפסוק (ספרו בעקבי הצאן במאמר 'צאי לך בעקבי הצאן' על מנין נשים אות ה, במאמרו על מניינים משותפים ובמאמרו על תפילין לנשים – מ"צ). יש פוסקים גאוני עולם שאין להם תעודה. ויש רבנים עם תעודה שלא יודעים לפסוק. יש אצל החרדים אלפי תלמידי חכמים עצומים שלומדים גמרא והלכה יומם ולילה ,הם לא מחפשים פירסום אלא נחבאים אל הכלים.

אז בציבור הדתי-לאומי, רבנים מחפשים חשיפה תקשורתית?

כן לצערנו. כמובן לא כולם, גם שם יש גאונים נחבאים אל הכלים. אך לצערנו יש רבים שאוהבים להצטלם. גם נשים שזה עוד יותר חמור.

אם אני מבין היטב, זהו החידוש של המינוי העכשוי של נשים.

כן, זה החידוש. החצוצרה, המצלמה. וכמובן זה בניגוד לתורה. התורה מלמדת אותנו ענווה. משה רבנו היה האדם הכי עניו אשר על פני האדמה. קל וחומר שנשים צריכות להיות ענוות "לא יאה יהירותא לנשי" (מגילה יד ב). הג"ר צבי שכטר לימד שיש לילך בדרכי ד': אכן אתה אל מסתתר. ד' הוא עניו. העוז והענווה לחי עולמים ,ועלינו ללכת בדרכיו. לפעמים אין ברירה ואדם צריך לקבל תפקיד שחושף אותו ברבים. אך זה רק בלית ברירה. אבל גם אז, רק גברים ולא נשים.

הג"ר צבי שכטר כיוון מראש למה שקורה עכשיו פה!

הראוותנות הזאת קיימת באמריקה כבר זמן רב, ועתה לצערנו, היא דולפת לכאן. נתחזק בענווה.

==

[דברי הג"ר שכטר במאמרו על מניינים משותפים:
"…כל אדם נברא בצלם א', ונצטוינו (מקרא דכתיב והלכת בדרכיו) לשמור על הצלם ההוא שלא לקלקלו, (עמש"כ בזה בספר היובל רב חסד ח"ב), וחלק מתארי ד' הוא השי"ת הוא קל מסתתר, ועלינו לנהוג – כל היכא דאפשר – באלמוניות (אנונימיטי בלע"ז), ונקודה זו החשובה עומדת בנגוד גמור לכל השקפת אנשי אמריקא, שהכל מעונינים בפרסומת, ובנ"א מוכנים לומר לעיתונאי – תכתוב עלי מה שתרצה – הן לשבח הן לגנאי, ובלבד שתדפיס את תמונתי עם שמי הנכון.  שישמעו הכל ממני (כן העיר בזה רבנו הגריד"ס, ז"ל), ואף שלפעמים אין לנו ברירה, וצריכים לעשות איזה ענין בפרסום, דבעינן מלך, וראש ממשלה, ונשיא לקהילה, וש"ץ וכו', [שגם אצל הקב"ה מצינו לפעמים שיוצא מגדרו, ולא נוהג כתמיד בבחינת קל מסתתר, אלא נוהג לפעמים בגילוי שכינה], ע"ז אמרה תורה – שום תשים עליך מלך, וע"ז דרשו התנאים – מלך, ולא מלכה, שמספיק מה שגברים צריכים לפעמים להתפשר ולעבור על מדת הצניעות שלהם, ואין לנו לתבוע מהנשים שיתפשרו אף הן על הצניעות שלהן.  ואין הדבר קשור כלל לזה שבימינו יש אצלנו נשים מלומדות שלומדות ברמה יותר גבוהה מאשר בימי קדם, דחשיבות הצניעות בודאי עדיין במקומה עומדת.  [ועמש"כ מזה בס' נפש הרב (עמ' רפ"א) ובס' ארץ הצבי (סי' י"ב אות י"ב), וע"ע בספר נפה"ר (עמ' צ) ע"ד מינוי הגב' גודלה מאיר לראש הממשלה.]  ובודאי אם אין שמה במנין גבר שיודע לקרות בתורה, יש לנו לבקש מאשה שתקרא היא, אבל אין זה מן הנכון מטעם כבוד הציבור, שבזה מכריחים לאשה לעבור על מדת הצניעות שלה, ולקרוא בתורה ברבים, מראים על הציבור שאין שמה גברים שיודעים לקרות.  [ולא יועיל מה שהציבור ימחלו על כבודם, דאפילו לדעת האחרונים הסוברים שלקרות בציבור בחומש מועילה מחילת הציבור, כאן לגבי אשה לקרות בתורה, עיקר הקפידא מתחיל מצד האשה – שלא תצטרך להתפשר על מדת הצניעות שלה, וכאמור, ומכח אותה מדת הצניעות דבר פשוט הוא שאין הדבר נכון שתשמש האש הכש"ץ לפסד"ז או לקבלת שבת או לקרוא את הכתובה תחת החופה, כאשר כבר בארנו (במאמרנו הנ"ל) (ועי' מש"כ במאמרנו צבי לך בעקבי הצאן, אות ה') – מ"צ.]