רצף המקרים בהם הואשמו או נחשדו חובשי כיפות בעבירות מין, הוא עדיין לא תופעה אלא רצף אירועים בודדים, ובכל זאת, אפשר ללמוד משהו מרצף הפרשיות המביכות בהן כיכבו כיפות סרוגות לאחרונה.

הלקח העיקרי הוא יותר ענווה. יש עדיין סיבה טובה להמשיך להאמין שחיי תורה ומצוות אמורים למנוע מהאדם לפול בעבירות שבינו לבינה. מי שיקפיד על שמירת הלכות ייחוד למשל, קרוב לוודאי שיציל את עצמו מרוב המצבים המועדים לפורענות.

ועדיין, האמונה בצדקת הדרך ובחכמת ההלכה אינה מצדיקה התנשאות והפגנת ביטחון מופרז בצדקתו וטהרתו של כל מי שחובש כיפה.

בשבוע שעבר קראנו את ההבטחה של א-לוהים ליעקב לשמור עליו בכל דרכיו. "והנה אנוכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך". והנה, כבר בתחילת פרשת השבוע שנקרא השבת, יעקב מתכונן למפגש עם עשיו, ולמרות ההבטחה הא-לוהית לשמירה, הוא דווקא כן חושש. "ויירא יעקב מאוד וייצר לו".

הגמרא במסכת ברכות מסבירה שיעקב חשש "שמא יגרום החטא". גם דוד מוזכר שם בגמרא כמי שחשש שלא יזכה "לראות בטוב ה' בארץ חיים" מאותה סיבה – שמא יגרום החטא. אם יעקב אבינו ודוד המלך חששו לחטוא, מותר גם לכל אחד מאתנו לחשוש מאפשרות החטא, ולהיות קצת בטוחים בכך שאנשים יראי שמים, אינם מסוגלים לחטוא.