ראב"ע סבור שסיום הזמן הוא בחצות הלילה, שכן הוא לומד אכילת פסח ממכת בכורות "ועברתי בארץ מצרים והכתי כל בכור". בחצי הלילה היכה ה' כל בכור מצרים, ומכיוון שראב"ע רואה במכה זו שורש לאכילת המצה, יש לאוכלה לקראת חצות. פסח מצה ומרור מפגישים אותנו עם מכת בכורות. "והכתי כל בכור… ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'" (שמות י"ב, י"ב). מכה זו האחרונה שבכולן, עושה שפטים בתרבות הרהב האלילית. כנגד פרעה הטוען בגאווה "לא ידעתי את ה'", מוביל הקב"ה להכרה "וידעו מצרים כי אני ה'". מכת בכורות כשיאה של עשרת המכות מאירה אור של קידוש שמו של הקב"ה בעולם. היא חושפת את עליונותו ושלטונו של הקב"ה, שהוא מעל הטבע ומעל לעוצמות האנושיות החזקות ביותר. מעבדים לפרעה הפכנו לעבדי ה' "כי לי בני ישראל עבדים… אני ה' א-להיכם" (ויקרא כ"ה, נ"ה).
פסח הוא חג האמונה בה', וקבלת עבודת ה'. זוהי חוויית ליל הסדר של ראב"ע. מדבריו אנו לומדים, כי הפסח והמצה מובילים אותנו ליראה עמוקה מריבון העולם ולהתמסרות לרצונו העליון.
ר' עקיבא שיטה אחרת לו. דעתו היא שהפסח נאכל עד הבוקר. הוא לומד "ואכלתם אותו בחפזון" מחפזון יציאת מצרים. לשיטתו, פסח מצה ומרור הינם הכנה ליציאת מצרים שנעשתה בחפזון בבוקר, לכן הם נאכלים עד הבוקר. יציאת מצרים עבור ר"ע היא לב האירוע בליל הסדר. ביציאת מצרים הקב"ה מושיע אותנו ברחמים מצפרני עריץ רודן. בעצם היום הזה אנו חווים את אהבתו וחמלתו עלינו. הארה זו מלווה את ר"ע בליל הסדר. לדבריו אנו חשים אהבה גדולה מה' בלילה זה, חוגגים שמחים ומודים לו על שהעניק לנו גאולה שחרור וחירות. יצאנו ממצרים משעבוד לגאולה, מעבדות לחירות, בחסדי ה'.
במכת בכורות היינו עדיין בתוככי גלות מצרים, לא יוצאים מפתח ביתנו, אולי אף חוששים מכך שאנו זובחים את אליל מצרים כזבח פסח. לכן מתאים לה לילה, בבחינת אמונתך בלילות. לעומתה, יציאת מצרים היתה בתחושת חירות וברכה. העתיד בחיק ה' כבר נראה בפתח ומסב אושר גדול, לכן מתאים לה אור הבוקר.
שלימות הגאולה מצויה בהכלת שני המימדים. לחוש את החירות ואהבת ה' אלינו, ולהכנס לעבדות ה', למחוייבות למימוש האידיאל הא-להי בעולם.
המאמר פורסם בעלון השבת "גילוי דעת"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
