שאלה:

שלום לכבוד הרב

חברה חדשה לקפה מייצרת מעתה קפה מצואה של חיה (נמיה). שאלתי היא הלכתית בלבד, האם מותר לשתות את הקפה, אומרים שהוא שופרא דשופרא…

אם תוכל לכתוב את המקורות בגמרא לזה.

בתודה,

 

תשובה:

שלום וברכה

אכתוב לך מקורות הדברים, אך הכשר ממש יש סמכות רק לרבנות הראשית לתת.

המקור הוא בגמרות סותרות בחולין ובבכורות, שבעקבותן ישנה מחלוקת ראשונים אם מי רגלים של חיה טמאה מותרים לשתיה, ושתי הדעות הובאו בשו"ע יו"ד פא בהתחלה.

אמנם הש"ך ורוב האחרונים הכריעו כדעה שאסור, אך בפתחי תשובה הביא אחרונים שהקלו לחולה שאין בו סכנה (הב"ח סובר שכל סוגי הצואה מותרים לחולה, ותמה עליו הש"ך שלא כך כתוב במרדכי אלא רק שתן צלול).

שורש המחלוקת היא ביסוד הדין של 'היוצא מן הטמא, טמא' כמבואר בבכורות דף ז ובעוד מקומות, האם הדין הזה קיים גם בדבר המגיע ממקור חיצוני לבהמה וממילא אינו חלק ממנה, או שבכל זאת אומרים שהוא חלק ממנה ואסור.

הדבר קשור בין היתר לסוגיא מדוע הותר הדבש, הרמב"ם הבין שלא הותר מגזירת הכתוב אלא משום שהוא מגיע ממקור חיצוני ולכן יתיר גם מי רגלים, ורוב הראשונים הבינו שדבש הוא יוצא דופן שמחדשת התורה להתירו (זו עצמה מחלוקת עוד בגמרא).

ובגמ' בבכורות יש שני הסברים מדוע לאסור שתן של חמור ולהתיר שתן חיות אחרות- או מצד שהוא לא צלול והוא דומה לחלב, דהיינו שעבר תהליך ביולוגי משמעותי בבהמה הטמאה, או משום שאנשים מחשיבים את השתן העכור ולכן הוא נחשב אוכל ולא פירשא. אך בשתן צלול של חיות אחרות אין בעיה לדעה זו, וכן פסק המרדכי.

ודעת רב ששת לאסור גם צלול ולהחמיר באיסור תורה, וכך פסק הרא"ש. ודעת הרמב"ם להתיר כל שתן, וביאור סברתו הוא שהוא סובר שהגמ' הזו לא נפסקה להלכה אלא שיש לדמות הכל לדבש ולהתיר.

צואה היא לא צלולה כמי רגלים ולכן זו סיבה לאסור גם לשיטת המרדכי, וודאי לשיטת הרא"ש. ומה עוד שבהגהות הגר"א מדגיש כהבנה השניה בגמ', שסברת החילוק הוא מה אכלי אינשי ולא צלילות השתן, וכאן בפולי הקפה של הנמיה ברור שאכלי אינשי ולאו פירשא הוא, גם לשיטת המרדכי.

וכן בצואה יש לומר שיש עוד סיבה למה יש להמנע משום שזה משוקץ ולא נורמאלי לאכול גללים, וכפי שהובא בש"ך לגבי שתית שתן אדם להמנע מכך אע"ג שמותר מדינא.

ומצד שני ניתן לומר סיבות לקולא ממה שפסק בשו"ע כרב הונא ששליא של חמור וזרעו הנקרש מותר לאוכלן דפירשא בעלמא הוא (גם למי שאוסר מי רגליים), וזה דומה לפולים בתוך גללים, שהגללים פירשא לפחות כמו זרע קרוש.

ובמיוחד לאור העובדה שאין הגללים חלק מהנמיה בניגוד לשתן הנוצר בגוף מתהליך ביולוגי יותר משמעותי, ולכן הם בגדר 'פירשא' להבנה הראשונה בגמ' שהגדרת פירשא תלויה בצלילות השתן ובקישורו לבהמה.

ולגבי הגר"א שפוסק שהסיבה היא דלא אכלי אינשי, וכאן לכאורה אכלי אינשי את הפולים, עיין בב"י ב פא ד"ה עור במה שהסביר דעת הרמב"ן, שמשמע שם שההגדרה ל 'אכלי אינשי' היא אם נהוג שרבים אוכלים ושותים את הצואה עצמה, שבכך מחשיבים אותה.

אך בפולי קפה זו לא ממש אכילת צואה אלא לוקחים את פולי הקפה מהצואה, ואפילו אותם לא אוכלים אלא שמוציאים מהם מי תמצית, והצואה עצמה היא פירשא בעלמא ולא אחשביה. וזה דומה למה שמבאר בפרישה ס"ק ח, בביאורו למילים 'יאלי דיחמורתא' שהתירה הגמ', שמשמע שכל דברים המצויים בצואה מותר לאוכלם, שהצואה היא פירשא, והשו"ע פסק כך בעצמו.

ואע"ג שניתן לאסור מצד אחר, שהרי יש כאן נ"ט לשבח מגוף הבהמה הטמאה, אין לומר כך בפירשא שהרי זה החידוש להתיר אותה, שהטעם לשבח אינו ממנה אלא מהצואה שהיא לא נחשבת חלק מהבהמה הטמאה וגם י"ל שיצאה מכלל אוכל בתהליך העיכול ונ"ט לפגם וחזר לשבח לאחר שיצא מכלל אוכל.

וגם מצד בשר בחלב בקפה אין כאן שהרי לא אמרינן נ"ט בכהאי גוונא ובכלל אין בב"ח בבהמות טמאות.

לכן בשורה התחתונה, נראה שמותר לשתות את הקפה הזה שהרי לא אוכל את הגללים אלא את הפולים, ואף אותם לא אוכל אלא רק את התמצית. וגם באכילת הגללים עצמם ניתן לומר שמותר שכן מיעוט הפוסקים סוברים שמי רגלים כולם מותרים (רמב"ם, הובא בשו"ע כדעה שניה), וגם לשיטת רוב הפוסקים האוסרים מי רגליים, בניגוד למי רגליים שעוברים תהליך ביולוגי משמעותי בגוף הבהמה, כאן בצואה נראה שזה פירשא בעלמא גם לשיטתם.

אולם ודאי יש בזה טעם לפגם לשתות מיץ גללי בהמה, ויש להתרחק מהכיעור והדומה לו.

ולכן תאורטית נראה שמותר, ולא ראוי כלל.

אך כאמור, בשל מרכיבי מזון נוספים שיכולים להיות בקפה ובשל סדרי הכשרות המסודרים, רק הרבנות הראשית היא המוסמכת להתיר מאכל בצורה ציבורית ולהגדירו ככשר.

כל טוב

==

הרב ברוך אפרתי הוא רב קהילה בשכונת הזית באפרת. התשובה נלקחה מאתר "מורשת".