שאלה
שלום לכבוד הרב
האם עדיף לקרוא מגילת איכה בליל תשעה באב ממגילת קלף (כך נהוג בשנים האחרונות בבית הכנסת בו אני מתפלל) ואז להסתפק אם לברך "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו" על כך (למרות שאין שום צד שמחה בתוכן של המגילה וגם לא בחידוש קריאתה מדי שנה) או לא; או שעדיף לקרוא מספר וכך להימנע מהספק הזה?
האם עצם תקנת הקריאה הזו להבדיל ממגילת אסתר היא מתקופת הגאונים – מסכת סופרים ולא מדינא דגמרא ואז יש לשאול אם אפשר לברך בא"ה אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה.
אם בכל זאת קוראים ממגילה האם צריכים/רשאים לברך "על מקרא מגילה" או גם "שהחיינו"?
תשובה
לכ' א' היקר הי"ו
שאלה רגישה שאלת. קודם כל אל תתפתה אחרי טענות חוקרים קטנים שמה שבמסכת סופרים הוא בהכרח מתקופת הגאונים. אין זה נכון, בודאי לא תמיד, ואין זה חשוב לענייננו.
לעניות דעתי עדיף לקרוא בתנ"ך ולא במגילת קלף, דוקא כדי לא להיכנס לבעיה של ברכה. אבל אם הצבור רגיל כבר לקרא בקלף, אפשר לברך, כי יש על מי לסמוך, ולא רק מסכת סופרים, אלא פוסקים אחרונים רבים.
דבר אחד הוא אסור בתכלית, והוא לברך שהחיינו. מי שיברך ברכה כזו בתשעה באב זקוק לאישפוז, ובפרט בקהילה אשכנזית, לא רק בגלל שלברכה זו אין שום שחר במקור (מסכת סופרים), אלא שעוד מחמירים מי"ז בתמוז לא לברכה (אפילו בשבתות לדעת כל המקובלים) ודווקא בתשעה באב לברכה?!
שנזכה לראות בהשלמת בניין ירושלים.
==
הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה. התשובה פורסמה באתר הישיבה.
תגובות
דברי חכמים בנחת נשמעים ניתן לענות, ואפילו בחריפות, מבלי להעליב ככה את השואל. אם למסכת סופרים תוקפם של דברי חז"ל, מסכת דרך ארץ לא כ"ש
זהו סגנונו של האיש... אין מה לעשות.
עדיין צודק. והסגנון התקיף הוא לשם ההדגשה. בכלל, רבנים לא צריכים עצות על ימין ועל שמאל מטוקבקים.
כשתוקפים... כשתוקפים, מקרבים את הקרובים ומרחקים את הרחוקים. ומכלל לאו אתה שומע הן. דיבורים שקולים מתקבלים על כולם, ובלבד שיהיו דרי אמת.
השאלה הכי מטומטמת ששמעתי
אני חולק על כבוד הרב לענ"ד חייבים לברך שהחיינו, היום הזה גורם לי ולחברי הליטאים שמחה עצומה.
סיפור על איש עסקים מר. ז.א. שעלה על טיסה סיפור על איש עסקים מר. ז.א. שעלה על טיסה ומופתע לראות לידו ילדה בת שמונה ללא מלווה. הוא התפעל מההתנהגות הבוגרת והרגועה שלה לאורך השעות הארוכות של הטיסה. בשלב מסוים היא שלפה מהתיק חוברת ציור וצבעים וציירה להנאתה. וכך נמשכה הדרך. בשלב מסוים, פתאום היו "כיסי אוויר" והקברניט הודיע שחייבים לשבת ולהדק חגורות בטיחות. במשך יותר מחצי שעה נמשכו מערבולות האוויר, המטוס "נופל" ומיטלטל, אנשים פחדו צעקו ובכו, חלקם התפללו וצעקו שמע ישראל וכו' ואפילו איש העסקים ישב רועד מפחד ותהלים בידו, הוא החזיק בידיות המושב והתפלל בבכי שהסיוט ייגמר. פתאום הוא שם לב שהילדה הקטנה – עדיין יושבת בשקט במקומה. את חוברת הצביעה הניחה בכיס המושב, היא ישבה נינוחה ולא נראתה מודאגת. כשהכל נרגע, הוא לא יכל שלא להחמיא לשכנתו הצעירה: "את גיבורה! איך יכולת לשמור על קור רוח ורוגע? בפרט שאת כאן לבד!" הילדה הצנועה חייכה בביישנות וענתה: "הטייס הוא אבא שלי. הוא הטייס הטוב ביותר בעולם ו