לא אגיע למצעד; גם לא אפגין נגד

ביום חמישי הקרוב, אני לא אצעד. אני גם לא אעמוד ליד גן הפעמון ואפגין כנגד מצעד הגאווה – תועבה, מצעד שהשם שלו נגזר מאמונות החיים.

סיגלתי לעצמי מנהג מהיום בו יצא אחד מחברי לספסל הלימודים מהארון ועמדתי על דעתי, שלא לצאת כנגד בכוח ועוצמה, לא להניח את כובד משקלי ותמצית האנרגיה שלי במלחמה שבמצעד או בתמיכה בו. לא לתמוך ולא להתנגד. לפני שנה חדר סכין לגופה של שירה בנקי ז"ל, וחדר אל לב ליבו של העם הישראלי.

אני עוד זוכר מאותו ערב נוראי את תומכי הקהילה האוהבת והגאה בעולם מביטים בי במשטמה, מאשימים את הכיפה הסרוגה שלראשי. גם הומואים דתיים ידועים עברו תקופה של בדיחות על הדתיים הרוצחים. צוייר כאילו הדת הפכה להיות אוייבת קהילת הלהט"ב, וכל דתי שלוחו של ישי שליסל ימ"ש.

השנה, איך לא, היה חובה להדגיש את הפער ולהגביר את הסדק שבין הדת הישראלית ובין הדמוקרטיה. גורמים מרושעים מהצד השמאלי שבמפה סימנו לפני חודשים את מה שאמר הרב יגאל לוינשטיין לפני יום ירושלים ושמרו את זה, נשק להתנגח בדתיים.

נכון, הרב לוינשטיין דיבר בבוטות, בתקיפות, בצורה שמתאימה להידברות מול ציבור מסויים המבין את ערכי התורה מיסודם, ציבור שאליו הדברים היו מיועדים. ונכון, הדברים הוקלטו ויצאו לבחוץ ואוי לנו על הקרע שנוצר.

אבל מדוע הוא נוצר?

אומרים שהרב לוינשטיין תקף את הקהילה הלהטבית, שהוא יצא נגד זכותן של כל הומו, לסבית או טרנסג'נדר לשוויון ולחיים נורמליים. אומרים שאמירת ה"סוטים" שזעזעה את הארץ מכוונת אל כל אחד ואחד מחברי הקהילה, מסיתה כנגדו ונותנת חותמת כשרות הלכתית כנגד רצח בקהילה הגאה.

אני לא אכנס לשאלה האם נטיה חד מינית היא דבר מולד או לא, אבל עמדת ההלכה ידועה. משכב זכר הוא דבר תועבה, איסור הקשור ליסודות החיים ונכנס להגדרת גילוי עריות. בין שלושת הדברים שעליהם אדם יהרג ובל יעבור. (ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שנ; ספר החינוך מצוה רט)

אילו הייתה עולה השאלה על דבריו של הרב יגאל לוינשטיין בבית המדרש היה מקום לדון בשפה התקיפה בה השתמש, אבל עכשיו המלחמה שנוצרה היא כנגד דברי הכתוב בתורה. ישנה מחלוקת אם רב צריך להיות פוליטיקלי קורט, גם במידה והוא צריך, ביקורת חיצונית ציבורית שכזאת, אינה ביקורת אמיתית.

כל אחד ואחד מאיתנו יכול להבין את ההשפעה של קהילה ואת הפסול שלה כאשר מעצם טבעה היא משפיעה כנגד הלך החיים הרוחני הישראלי. כל אדם בר דעת יכול לעשות את ההבדל בין אדם פרטי ובין ציבור. יצירת קהילה גאה כקהילה, היא דבר פסול מעיקרו של דין. מבחינת התורה זה כמו להקים קהילת אנשים ששוכבים עם הוריהם, רוצחים או עובדים עבודה זרה.

הרב שמואל אליהו הגדיר את זה בצורה מדוייקת בה הוא בעד הומואים אך כנגד התופעה. כנגד לעשות מזה דבר חיובי ועניין גדול. גם בלי קשר להומואים, יש ביהדות מקום גדול מאוד לצניעות. אבל בואו נגיע לעיקר ונשאל את עצמנו שאלה קטנה, מי מסית באמת, מי מרוויח מהאש שהתלבתה בשבוע וחצי האחרון?

הרי דבריו של הרב לוינשטיין נאמרו לפני זמן רב, וקול דממה דקה נשמע. כך גם דבריו של הרב אריאל.

אז מי הרוויח רווח פוליטי מהקרע שנוצר בחברה הישראלית? מי דאג להציף את הדברי ההלכה הידועים לכל בדיוק בזמן הכי רגיש בכדי להפוך אותם לחומר נפץ פוליטי? בימים האחרונים הארץ נקרעת לגזרים. מי שבעד הרב יגאל לוינשטיין, הוא נגד הומואים. מי שבעד הומואים, נגד ההלכה. והלוא ידוע וברור לכל בר דעת שההלכה באמת בראש מעיניו שאין "הלכות שנאת הגיי" אך מצד שני כשיש תופעה מסויימת חובה להוקיע אותה.

אז מה שעשו אותם אנשים, הם השתמשו שימוש ציני בקהילת הלהט"ב בכדי להתנגח ביהדות ולהגביר את הדה לגיטמציה של הדת. התקיפה האמיתית, איננה כנגד הרב לוינשטיין. את זה גם אותם גורמים יודעים. התקיפה היא נגד תורת ישראל. אותה תורה שמחנכת לסולם ערכים בניהם ערך הואהבת לרעך כמוך, אבל יודעת שאהבה גדולה לא מונעת דברי ביקורת נוקבים ביותר.

כשיש תועבה בעם, זה חמור. כשזה בפרהסיא ובריש גלי, עוד יותר. אם זה מביא לשנאה, הדבר חמור ביותר וברור שזאת לא הייתה כוונתו של הרב יגאל לוינשטיין. אבל אותו הגורם שניסה להתעסק ולהתסיס ידע לחתוך את החלק המתאים מאותה שיחה ארוכה שנאמרה לציבור מסויים, והוסיף שנאה משני הכיוונים. תוך שהוא פושט טלפיו ואומר "ואהבת".

הקהילה הגאה לא באמת מעניינת אותם, אחרת הם היו תוקפים את הרב יגאל בימי כנס ירושלים שם נאמרו הדברים. נכון, הם יכולים להגיד שרק עכשיו הם נחשפו לחומר, מי שפתי יאמין.

אני מאשים

אני מאשים את אותו הגורם (שאני בכוונה משמיט את שמה, אך כולם יודעים מי היא) בהתססה והסתה לאלימות כנגד הקהילה הדתית בישראל ובצורה עקיפה גם כלפי הקהילה הגאה. בזמנים רגישים שכאלה הצפת דברים מהעבר והוצאתם מהקשרם ישמיע קולות קיצון מכאן ומכאן. קולות שיוצאים כנגד הדתיים וקולות כנגד ההומואים.

מותר לא להסכים עם מה שהתורה אומרת מתוקף היותנו מדינה דמוקרטית, אבל אותו גורם דאג להפוך את השיח לדתיים מול חילונים, לשנאה מול קבלה, לרוצחים מול נרצחים. קול התורה כנגד התופעה נישא מהיום בו ניתנה במעמד הר סיני. אותו קול שאסר משכב זכר ושם אותו בין שלושת האיסורים החמורים ביותר, אסר באותם איסורים גם שפיכות דמים.

רצח ואלימות הוא דבר שלא מקובל ביהדות, אבל בכדי להתסיס את ההמון זה כיף להגיד שאותם רבינים מכשירים את הרצח. מעניין למה אותה ח"כ לא אמרה מילה על דבריו של יאיר גולן שמכשירה את ההתנגדות הערבית לצה"ל, למה לא יצאה כנגדו על כך שהוא מכשיר את הרצח של החייל הבא. למה כל אותם יפי נפש קיבלו את הסתותיה של חנין זועבי כנגד צה"ל ומדינת ישראל אבל את הרב יגאל לוינשטיין הם ממהרים להשתיק.

אבל בישראל של 2016, דמוקרטיה וחופש הדיבור והביטוי הוא דבר שמותר רק אם אתה מחזיק בסרגל דעות מסויים. אם אתה מחזיק בדעות הלכתיות שלא תואמות את אותו הסרגל, אתה אויב הדמוקרטיה. אתה יהודי עם אף גדול שחובק בזרועות התמנון שלו את המדינה, חמוש בטלית ותפילין, ובוא לרצוח חילונים בשם הדת. ובשם אותה הדמוקרטיה, זאת לא הסתה.

==

אברהם בלוך הוא ראש מיזם 'עולים על מדים' להר הבית.