הקהל דרוך… מוקסם עוד בזמן שהנגנים מכוונים את כליהם: יותר מעשרה כינורות, שני עוּד, אקורדיון, ארבע דרבוקות ועוד הרשימה ארוכה. זה מה שיפה בתזמורת, לא? כל כך הרבה צלילים, כל כך הרבה גוונים של המוסיקה. לא  ברא השם יתברך צליל אחד מיותר ולא נשמע ניגון הכינור כניגון החליל.

התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד שנוסדה ב- 1994 (על ידי ראש העיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי ומוטי מלכא מנכ"ל המרכז לפיוט ושירה) זכתה ב- 2006 בפרס ישראל על תרומתה למורשת הפיוט.

כיום מונה התזמורת שלושים נגנים, חלקם מנגנים לפי תווים וחלקם מנגנים בכלים מסורתיים מתוך תרגול וזיכרון של מסורות בנות מאות שנים. מנכ"ל התזמורת הוא יעקב בן סימון, המנהל המוסיקלי והמנצח הראשי הוא שמואל אלבז.

"שירת העולמות" – כך נקראת העונה הנוכחית שכוללת ארבעה קונצרטים שונים. לאחר המפגש הראשון – "שירת המטרוז' בו שוֹרר ר' חיים לוק כסולן ראשי, מופיעה התזמורת ברחבי הארץ עם הקונצרט השני וּשמו "שירת הדורות".

לא פחות משלושה זמירים אמיתיים ישוררו לנו הערב: ר' שמעון אילוז הוא פייטן המתמחה בשירה האנדלוסית ובחזנות הספרדית, את קובי אוז בגרסת תשע"א כבר הצגנו פה לא פעם והשלישי – נעים זמירות ישראל – ליאור אלמליח.

לאחר כיוון הכלים ארבע הדרבוקות פותחות בניגון שכולו שמחה, ללא מילים וללא פייטנים. אחריו מדבר מי שהיה המנצח הראשון של התזמורת  – כבודו אבי עילם אמזלג, על המוסיקה האנדלוסית כחוצה את גבולות הזמן והנה הגיעה השעה:

הראשון עולה ליאור אלמליח. עוד לפני שהוא פותח בסלסולים אני מתלהבת – כל כך נעים שהאמן שמולך מכבד את המעמד: בחליפה שחורה ושיער משוח בג'ל הוא נראה כמי שהגיע ישירות מפריז.

וכמה קסם יש כשהידיים ידי פריז והקול קול יעקב, ולא סתם יעקב, אלא יעקֹב משולש: הראשון – ר' יעקב אבן צור (מחרוזת במקאם רמאל, עם סולו עוּד מופלא) והשני ר' יעקב בן עטר (תשואות הכפיים הפעם לכנר הסולן). השלישי הוא הפיוט המוכר "אשירא נא לכבוד מרנא", שחבר ר' אהרון אבוחצירא לכבוד ר' יעקב אבוחצירא. הלילה הפיוט מוקדש, תוך כדי סלסול כמובן, לכבוד הבבא סאלי זצ"ל זי"ע, שיום הזכרון שלו חל לאחרונה.

כשליאור יורד מהבמה אני מצטערת לרגע קט – כל כך הרבה שמעתי עליו וזהו? אבל אז מגיע עוד יעקב – הלא הוא הזמיר הנבוך קובי אוז. הוא פותח כהרגלו בקודש עם השיר המתוק "אלוקיי", שפורש הרבה תודות  לפניו יתברך וגם הרבה בקשות ("למרות שאצלי בסך הכל, הכל בסדר"). השיר, שמתחיל עם קולו של ניסים מסיקה ז"ל, סבו של אוז, מרגיש כמתאים במיוחד לאירוע.

ליאור אלמליח וקובי אוז בדואט (הדס כהן)

את ר' שמעון אילוז אין צורך להציג בפני חובבי הפיוט – אדם שנולד לפייט. בזמן שהוא שר רואים שהוא אוהב לא רק את השירה, אלא גם את הקהל. כל כך הרבה חיים ושמחה הוא מכניס בקולו הרם וכל כך הרבה אהבה עד שזה נראה שהקהל ממש עונה לו בין הבתים.

יכול להיות שהקהל באמת עונה לו, כי לאנדלוסית יש קהל מיוחד – לא באנו רק לשמוע, באנו לשיר ולשמוח. בלי עין הרע – הרבה שמחות יש באנדלוסיה בתקופה האחרונה: אלמליח התחתן לפני כמה חודשים, לאוז נולדו תאומות ור' שמעון חגג ברית ממש כעת והקהל שמח כאילו היה הסנדק בכבודו ובעצמו.

האנדלוסית חוגגת במשולש שבו כולם משמחים ונשכרים – הפיוטים נפלאים כמו שהיו תמיד, הפייטנים מחובקים בחום והקהל שמח. אם הייתי יכולה הייתי מוחאת כף לכל מי שמעורב בערב הנהדר הזה – למשל לחליל הצד הנהדר שמפציע ב"געגועיי לגעגועים", למשל לזוהר עזרא, התגלית החדשה של קובי אוז, למשל לאקורדיון הפותח את "אל תשכחי" של קובי, לקלידן ולגיטריסט שכבר נהניתי מהם בעבר.

כמובן לדואט של ר' אילוז וליאור ל"יעלה יעלה" על כל כינורותיו, לסיום המרשים והמרגש של כולם בפיוט לר' שלמה סויסה עם "בנה מקדשי" ולהדרן שפרץ את כל הגבולות – "צור שהחייני" (לר' דוד בוזגלו).

אין סוף לתשואות ולתודות בערב שכזה, מה שרק משאיר אותי בציפיה דרוכה לקראת הקונצרטים הבאים שבהם מתארחים נעימי זמירות דוגמת דוד דאור, יוסי אזולאי, מימון כהן ואחרים.

אנחנו נשאר מעודכנים, זה בטוח.

==

התזמורית האנדלוסית – קונצרט מספר 2 – שירת הדורות