מבקר הבית שלנו, צפה בסרט "החיים הסודיים של חיות המחמד" והגיע, כמידי שבוע, לספר לכם מה היה ובעיקר איך היה.
ביקורת סרטים ב'סרוגים'
לכלבה המשפחתית שלנו קוראים ניקי.
היא חמודה, שובבה ונאמנה אבל יותר מהכל – דבילית. מאוד דבילית. היא יכולה לרדוף שעות אחרי ברחשים בסלון, כשהיא נעלבת היא משתינה לאחותי על המיטה, אם היא ממש מתלהבת היא הולכת ברוורס ונובחת והיא מפחדת פחד מוות, בין היתר, משקיות, מכונת כביסה, שואב אבק, כסאות, בקבוקי פלסטיק (אבל רק של ליטר וחצי), בלונים, מגבים ומטאטא.
מעולם לא חשפתי זאת קודם… הרגשתי בושה, חידלון, כישלון… לא הבנתי איפה טעינו? למה כל שאר הכלבים נורמאליים ורק ניקי שלנו לא אפויה עד הסוף? זה משהו בחינוך שלנו? אולי זה בכלל גנטי?!
הסרט "עולמם הסודי של חיות המחמד" הוא מעין קבוצת תמיכה גלובאלית לכל בעלי חיות המחמד באשר הם. לראשונה קם סרט שאומר בפה מלא "זה בסדר! אתם לא לבד! לכל חיות המחמד יש בעיות אישיות קשות!! בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים אותם".
ללא ספק מדובר במרענן הרשמי של הקיץ. גאונותו של הסרט (ובאמת שלא מצאתי מילה אחרת לתאר זאת) היא בכך שיוצריו שמים זכוכית מגדלת על כל אותם התנהגויות ביזאריות ולא ברורות של בעלי החיים ומציגים אותם כחלק מהעלילה בצורה מצחיקה, מתוקה ומבדרת מאוד.
מסתבר שבכל בוקר, בעת שדיירי בניין מגורים טיפוסי במנהטן יוצאים לעיסוקיהם, מתחילה שגרת יומם של חיות המחמד שלהם. הן חולקות חוויות, חלומות ותחביבים ויכולות סוף כל סוף להתנהג איך שבאמת בא להם בהיעדר בעליהם – בני האדם.
מה עובר על הכלבים שלכם (באדיבות גלובוס מקס)
גם המבוגרים נהנו
חייו השלווים של גיבור הסרט מקס (בדיבובו של לואי.סי.קיי) – מנהיג הכלבים של הבניין, משתנים מקצה לקצה כאשר יום אחד מביאה קטי – הבעלים שלו, את דיוק (אריק סטונסטריט, "משפחה מודרנית") כלב רחוב מגודל ומוזנח. מקס, שהיה משוכנע שהוא כל עולמה של קטי, ממש לא מוכן לעבור על כך לסדר היום ומנסה להוכיח שהוא בעל הבית. היריבות ביניהם על תשומת ליבה של קטי מביאה אותם בסופו של דבר למצוא את עצמם נטושים באמצע ניו יורק במלחמת הישרדות רבת תהפוכות. הם יצטרכו לשים את המחלוקת מאחוריהם כדי להתמודד – בין השאר- עם לוכדי כלבים, חתולי רחוב אימתניים, נקניקיות מדברות וקהילת חיות מחמד דחויות בהנהגתו של ארנב מרושע ופסיכופט במיוחד (שלעניות דעתי הוא הכוכב האמיתי של הסרט.)
אם לשפוט לפי הקהל שהיה איתי בבית הקולנוע, היוצרים של "המיניונים" "וגנוב על הירח" הצליחו שוב ליצור את הנוסחה הלא פשוטה בכלל של סרט משפחתי מושלם- הילדים באולם נהנו, צחקו ורותקו מהחיות המשעשעות והמופרעות; והמבוגרים, כולל אותי, לא הצליחו לפעמים לעצור את צחוקם המתגלגל מהבדיחות המתוחכמות, הניואנסים הקטנים והמדויקים וההפתעה בכל פעם מחדש מהדמויות הבאמת קורעות של הסרט.
הפרעות אישיות חייתית (באדיבות גלובוס מקס)
בונוס: מיניונים
לצד ההומור המצוין יש גם לא מעט רגעים מרגשים ונוגעים המציגים את הקשר המיוחד בין האדם לחית המחמד שלו, והפעם לשם שינוי – מנקודת המבט של החיה. אז הורים יקרים ראו הוזהרתם – כחלק ממערכת השיקולים האם ללכת לסרט או לא קחו בחשבון שהחל מרגע שתצאו מהאולם הילדים ינדנדו לכם שתקנו להם כלב/חתול/שרקן/תוכי/יצור אחר שיעשה קקי בכל מקום ובסוף אתם אלה שתנקו אחריו.
ואם כל זה לא גרם לכם לרוץ לרכב, לשים את הילדים בבוסטרים ולנסוע לסרט הנה תמריץ נוסף- כפי שכבר ציינתי, מדובר בסרט מבית מדרשם המשובח והמטורלל של יוצרי המיניונים. בתור צ'ופר, הם הוסיפו לפני הסרט סרטון קצר (כ-10 דקות) של חבורת המיניונים – מעין מתאבן קומי טעים במיוחד למנה העיקרית שלשמה הגעתם, או אם תרצו -שני סרטים במחיר אחד. אתם עדיין פה?!…
(באדיבות גלובוס מקס)
