לא סוד הוא שתקופת החופש היא תקופה המועדת לפורענות. נערים ונערות רבים מוצאים את עצמם 'מתפרקים' בחופש: מסתגרים בחדרם; מבלים שעות מרובות מול האינטרנט או לחילופין יוצאים לבילויים בעייתיים.

הסיבות לתופעות הללו הן רבות: תחושת פורקן ממסגרת לוחצת; טכנולוגיות וירטואליות שמעניקות סיפוק מידי; תרבות המעודדת נהנתנות, פינוק, ספקנות וקושי בקבלת אחריות. אולם מעבר לכל ההסברים הפסיכולוגיים הללו, יש כאן ביטוי לכשל בתודעה האמונית העומד בשורש העניין.

התפיסה האמונית הישראלית הינה תפיסה אחדותית. היינו, הבנה כי כוחות המציאות כולם, למרות שנדמים במבט ראשון כסותרים ומתנגדים זה לזה – שורשם במקור אחד; באלוהים! "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". להבנה אמונית זו ישנן נגזרות נפשיות: כשם שישנו קו אחדותי שחורז את המציאות כולה בקו אחד, כך אני אמור לאגד את כל כוחות הנפש שלי באחדות אחת; "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ממילא – אקטיביות, שליטה, נמרצות – הם לב ליבה של עבודת ה' (בשפתם של הרבה ראשונים מכונות לעיתים התכונות הללו בשם "שמחה"). גם ריכוז בתפילה, שמירת הלשון והברית – כולם שייכים לאותו רעיון של שליטה ומיקוד כוחות הנפש.

התפיסה החילונית, ששורשה בתרבות האלילית-יוונית, היא הפוכה: תפיסה פרודית הרואה כל כוח כעומד בפני עצמו. ממילא – פרטיות, פסיביות, שאיפה של כל כוח להתכנס בעצמו (=אגוצנטריות) – עומדים במוקד התרבות. תופעות כדוגמת קשיים בניהול חיי שגרה, עצבות, ספקנות כרונית, תחושת בדידות – מאפיינות את החברה המערבית. צרכנות מוגזמת של מדיה חזותית פסיבית (טלביזיה, סרטים), חוסר ריכוז, עודף גירויים, בריחה לעולמות וירטואליים (אינטרנט, פייסבוק) – כל הללו הם תוצרי מדיניות חיים של פיזור כוחות הנפש.

מובן שכל אדם זקוק לחופש מידי פעם אולם השאלות הן: א) באיזו עמדה נפשית אנו יוצאים לחופש? ב) כיצד מארגנים את הזמן במהלך החופש?

נגזרות מעשיות:

  • כדאי להעמיק בלימודי אמונה ומוסר העוסקים בפיתוח האחדות והריכוז בנפש. ספרים כמו שמונה פרקים לרמב"ם; מוסר אביך לרב קוק – יכולים לעזור מאד.
  • בניית סדר יום ברור: שעה קבועה להשכמה (לא יקיצה טבעית!); תפילות מסודרות; זמן קבוע ללימוד; זמן בו יושבים עם ההורים/אחים; טיולים ובילויים תחומים בזמן וכדומה. סדר חיצוני מעצב סדר פנימי.
  • לא להיות פסיביים. צאו מהבית; מעטו ככל האפשר בישיבה מול האינטרנט (לזה יש עוד סיבות שמיותר לפרט); עשו פעילות גופנית; מפגש עם חברים (רציניים, לא מפגש סטלנים); מצאו תחומי עניין פרודוקטיביים שיוציאו אתכם משקיעה בדמיונות ופסיביות. בקיצור, קחו את עצמכם בידיים.

בהצלחה.