ראיתי את רשימתך שפורסמה ב'סרוגים': "אף אחד לא התיר לצעירים קלנועית שבת", ואני מזדהה לחלוטין עם הכותרת. אמנם מכון 'צומת', המסדר פיקודי שבת לקלנועיות, לא הוזכר כלל בדבריך, אבל מכיון שאני 'בעל-דבר', לא אמנע מלהעיר, ולאו דווקא לכותרת ולמסקנה.

רובי דבריך עוסקים בהגדרות 'גרמא', וניכר שאינך מכיר את ה'גרמא' שבקלנועית, אחרת לא היית טורח להסביר את פרטי המנגנון מתוך ערך 'חשמל' באנציקלופדיה תלמודית, אלא מתוך אתר מכון 'צומת' הזמין לכל. תיאור ה'גרמא' בדבריך איננו מדוייק כלל, וכל דבריך על 'המשכת מצב' ועל 'מניעת המונע' אינם רלבנטיים לקלנועית, ודבר שפתיים אך למותר. לו טרחת לברר דברים לאשורם היה מתברר לך, ולקוראים, שה'גרמא' היא החלק השולי בנושא, ועיקר הסידור מבוסס על 'שינוי זרם'. היה ראוי לעיין בתשובתו של הרב ישראלי בתחומין ח', שהיא הבסיס לכל הסידור ההלכטכני (מובא במאמרו של המהנדס יאיר מאיר מ'צומת', והוא עולה בלחיצת מקש באתרנו), כך שהקוראים החמיצו את עיקר ההסבר על המנגנון. וכהערת אגב אעיר: קיימת נטייה, גם רבנית, לשייך כל מה שאנו עושים למחוזות ה'גרמא', ולא היא!

ובכלל, מכיון שאנחנו ב'צומת' בעלי הדבר, ראוי היה לפנות אלינו במישרין ולברר לפני כתיבת הביקורת. או-אז היית שומע שכל מי שרוכש מנגנון שבת מקבל הנחיות בהן נאמר במפורש שהשימוש מותר לנכים ולמוגבלים בלבד, בהתייעצות עם רב מקומי. בשילוט המוצמד לפיקוד הרצ"ב שבו נאמר בלשון יותר נעימה: "לנזקקים בלבד ובאישור רב מקומי"!

סוף דבר, אני מצטרף לקריאתך שלא לנצל 'היתר' זה מעבר לתנאיו המקוריים. לאחר חשיבה מרובה והתייעצויות החלטנו שלא למנוע את האושר ממוגבלים ונזקקים רק בשל חששות ל'מדרון חלקלק' שאולי קיים, או בשל תדמיות ובקורת מחוגים רבניים מסויימים, או מעמי ארצות.

לכידה
ההנחיות התלויות על גבי הקלנועיות של מכון 'צומת'