חי בסרט: ביקורת סרטים מיוחדת למגזר הדתי

מבקר הבית שלנו, צפה בסרט "מפלצת הכסף" והגיע, כמידי שבוע, לספר לכם מה היה ובעיקר איך היה.

ביקורת סרטים ב'סרוגים'

כשהייתי בן עשר בערך,  לקח אותי אבי למשחק כדורגל בין שתי קבוצות שבזמנו שיחקו בהן כמה מהכדורגלנים הכי מוכשרים ומוערצים שקמו במדינתנו (אני לא נוקב בשמות בכוונה, גם בגלל לשון הרע ובעיקר כי אני לא זוכר). בתור ילד התלהבתי נורא; בכל פעם שאחד מהכוכבים נגע בכדור נעתקה נשימתי, עקבתי בשקיקה אחר תנועותיהם הזריזות, הבטתי בפליאה בשריריהם המשתרגים בכל פעולה וקפצתי בכל גול כמו ילד קטן. אך  להפתעתי, בסוף המשחק ראיתי שאבי דווקא  די מאוכזב. "למה אתה מאוכזב אבא?" שאלתי "המשחק לא היה בסדר?",  "זאת בדיוק הבעיה חמוד" ענה לי אבי "שהוא היה בסדר. רק בסדר".

כמו רוב סיפורי החסידים, גם את הסיפור המרגש הזה המצאתי כרגע רק כדי להגיע לנמשל שאני רוצה להעביר: כשאתה מגיע לסרט בכיכובם של ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס ויוצא בתחושה שהוא היה "בסדר"-, אעפס,  זאת בדיוק הבעיה.

הסרט מפגיש אותנו עם לי גייטס  (קלוני), מגיש התוכנית הכלכלית הפופולארית  "מפלצת הכסף" שעצותיו לצופיו הרבים נתפסות כאורים ותומים לעניין השקעות נכונות ורווחיות בוול סטריט. הבעיות מתחילות כאשר צופה פחות מרוצה מתפרץ לאולפן בשידור חי, לוקח את גייטס ושאר הצוות כבני ערובה ודורש תשובות על המלצה פיננסית שגרמה לו לאבד כמעט הכל, לו ולעוד משקיעים רבים שסמכו על המגיש הכריזמטי.

מרגע זה מנסה פאטי, בימאית התוכנית (ג'וליה רוברטס), לשלוט בסיטואציה הנפיצה ולנסות לצאת בשלום מכך שהיא, צוות התוכנית ואחד המגישים הפופולאריים- אך גם אחד הפרועים והבלתי ניתנים לשליטה – נתונים לחסדיו של צעיר מיואש עם חגורת נפץ בשעה שעשרות מיליונים צופים בכל  המתרחש בשידור חי.

ג'ודי פוסטר בתפקיד הבימאית, מתיימרת להציב בפנינו תמונת ראי לא מחמיאה בכלל של התרבות המערבית. תרבות בה רק הכסף מדבר, תרבות של ריאליטי וריגושים זולים, תרבות שמאדירה אנשים ונושאת אותם לגבהים רק כדי לצפות בהם נופלים ולהמשיך הלאה לקורבן הבידור הבא. חבל רק שהמרחק בין הרעיון לביצוע כה גדול, וההבטחה שנושאים צוות שחקנים מרשים כזה לא ממומשת.

וזה לא שהסרט לא טוב, על פניו הוא מכיל כל מה שדרמת מתח טובה אמורה להגיש לנו-  דרמה שנבנית בחכמה ובהדרגה ,עלילה מותחת וקצבית, שחקנים שגורמים לך לחוש  אמפטיה כלפי מצוקתם מחד וכעס ובוז על שקריהם וחולשתם מאידך, ובכל זאת, איכשהו בסוף הסרט יצאתי בתחושת החמצה. קמתי בהיסוס מהכיסא לכיוון היציאה מהאולם בהרגשה הזאת שחבל, כי עם עוד קצת מאמץ ומחשבה, זה  באמת היה יכול להיות סרט טוב מאוד.

בסופו של דבר, מדובר בעוד סרט מתח טוב- אבל לא כזה שלא ראינו עשרות כמותו. קצת יותר משעה וחצי של עלילה די גנרית בה האזרח הקטן יוצא להילחם במערכת המושחתת והעשירה, חושף את ערוות הקפיטליזם הדורסני ומראה לכולנו; בכיכובו של לא פחות מג'ורג' –בואו-תשלמו-על-קפסולות-קפה-כאילו-זה- זהב-טהור קלוני, כמה כולנו  מתומרנים על ידי כוחות שוק מפלצתיים שרק רוצים את הכסף שלנו.

אם לסכם במשפט אחד – מפלצת הכסף: באתי לחפש מלוכה, ובקושי מצאתי אתונות.