מהרגע הראשון שבנט דרך בפוליטיקה, היו שחשדו בו. עלה החשש שהוא 'ישתמש ויזרוק', ייעזר בציונות הדתית כדי להגיע לעמדת מתמודד ראוי לראשות הממשלה ואז ייפרד מהמגזר, יערוק למפלגה לא סקטוריאלית. לאור תוצאות הבחירות האחרונות, בהן הבינו יועציו של בנט שהם לעולם לא יוכלו להגשים את חלומם מתוך מפלגת נישה- מכניסת אורחים, מדירה רבנים ומכילה חילוניים ככל שתהיה- החשש הזה רק מתחזק.
לא קשה לשים לב שבנט התעייף מהחרדלי"ם, מהסמוטריצ'ים למיניהם, מאס בוויכוחים פנים מגזריים ומשתוקק לצאת לים הגדול של הפוליטיקה הישראלית. כל סערה מהסוג שסיפק סמוטריץ' בשבוע שעבר רק מאששת את התובנה העגומה שהשאיפות של בנט לא מתיישבות עם מפלגת הבית היהודי.
בהנחה שאשכנזי קבר את סיכוייו בהתנהלותו המבישה בפרשת הרפז; בתקווה שיאיר לפיד החלקלק לא יצליח לשכנע את עם ישראל שהוא הפך את עורו השמאלני-אנטי דתי; ומתוך הבנה שליעלון אין שום דבר להציע מעבר למומחיות ביטחונית שנויה במחלוקת, נפתלי בנט רואה את עצמו המתמודד הראוי ביותר לתואר היורש של נתניהו, שיום יבוא ואפילו הוא ילך הביתה.
לכן בנט מנסה לצאת מהמגזריות. להתעסק בחמש יחידות מתמטיקה ולא בסוגיות דת ומדינה נפיצות ומקטלגות. מה הוא לא יעשה כדי לברוח רחוק ככל האפשר מהוויכוחים המגזריים, הקטנוניים בעיניו? קשה להיזכר מתי בשנה האחרונה שמענו את בנט עוסק מיוזמתו בנושא שמעסיק את הציונות הדתית.
על פניו, המהלך שלו טוב לציונות הדתית, שאחרי הכיפות של עמית סגל, נעם סולברג, רוני אלשיך ואביחי מנדלבליט, תשמח מאד גם לכיפה בקדקוד הראשי, שכרגע אין שום חובש כיפה אחר שמתיימר ללטוש אליו עיניים.
אך השיטה של בנט תהיה טובה לציונות הדתית רק אם הוא לא יבריז לה. רק אם הוא לא ישתמש בה כדי לקפוץ למגרש של הגדולים ואז ישליך אותה הצידה, יחבור לסער או ברקת, או יתמזג עם הליכוד כפי שהוא כבר היה עושה בחורף שעבר לולי ישראל כץ חסם את הרעיון בגופו. ייפרד לשלום מהמגזר שבנה אותו פוליטית ויהפוך את הכיפה לקישוט נעדר סדר-יום ערכי משמעותי, אלטרנטיבי.
אולי במונחים של פוליטיקאים אין שום בעיה 'להשתמש ולזרוק', "זו פוליטיקה" הם יאמרו. אבל במונחים מוסריים זה לא דבר הגון להיעזר במגזר כשאתה צריך אותו ולהפסיק להתעסק בשאלות המטרידות אותו, רגע אחרי שלמדת ללכת לבד.
אני חושב, שהדרך היחידה של הציונות הדתית להרוויח משני העולמות, להגשים את חלומה לראש ממשלה חובש כיפה שגם יבטא את סט הערכים הרחב, המורכב כל כך, של הציונות הדתית, היא לשדר לבנט בכל דרך אפשרית שבגידה היא לא אופציה. אם לבנט, או לקלוגהפט, יהיה ברור שאם הוא יערוק למפלגה אחרת הציונות הדתית תראה בכך בגידה, עלבון טבעי ומתבקש למי שמרגיש מנוצל, ולכן אף אחד מהציונות הדתית לא יצביע לו, לא משנה מה תהיה האלטרנטיבה, הוא ייאלץ להישאר בבית היהודי.
גם אם ייקח הרבה יותר זמן ומאמץ להגיע לצמרת מתוך מפלגת הבית היהודי, זו הדרך היחידה שתגרום לציונות הדתית לבחור בו. אין לה אינטרס בפרסונה שנקראת נפתלי בנט, אלא במגוון הערכים המרכיבים את הכיפה הסרוגה, וממילא רק כיבוש הפסגה מתוך המפלגה המגזרית יש בו בדל תועלת כלשהי.
אם בנט ימזג את הבית היהודי עם הליכוד זה יהיה סופה הפוליטי של הציונות הדתית. טוב מאוד שבנט מתעסק גם בנושאים לא מגזריים ובכך מרחיב לעצמו את בסיסי התמיכה, אך צריך להיות לו ברור מעל לכל ספק שאם הוא ישתמש בציונות הדתית כמקפצה לקריירה האישית שלו, למילוי האמביציות התוססות שלו, הוא לא יקבל שום קול חובש כיפה.
זו הדרך היחידה למנוע בריחה של בנט, הדרך היחידה לגרום לו להתעסק בנוסף לפרויקטים ניטרליים ומבורכים כמו בגרות במתמטיקה, גם באינטרסים הלא פחות חשובים של הציונות הדתית. מבחירת דיינים והורדת שכר הלימוד הגבוה כל כך שמשלם המגזר, ועד להשמעת קול תקיף, גם אם לא פופולארי, בשאלת הקפאת הבנייה ביו"ש,ריסוק הרבנות הצבאית והחדירה המתגברת של הרפורמים לארץ ישראל.
כולם היו בניה של הציונות הדתית, לכולם היא צריכה לדאוג, לא רק לאיש המוכשר והשאפתן שנקרא נפתלי בנט.
