הרבנית פרומן תקפה לאחרונה את בצלאל סמוטריץ על דבריו במכתב גלוי שפורסם ב'סרוגים'. הרבנית פרומן הטיחה בסמוטריץ' ביקורת קשה עד כדי פסילתו מהנהגת ציבור המתנחלים, אלו ההולכים בדרכו של הרב קוק.

לא הייתי מתערב בויכוח זה אלמלא הרבנית פרומן רתמה את תורת הרב קוק לדבריה. מכיוון שעשתה כן, היא הפכה את מכתבה לא לביטוי דעותיה הפרטיות, אלא למשנה רוחנית המקובלת לכאורה על הכל. לצערי, בדבריה יש שתי טעויות גדולות מאד ומסוכנות מאד, בדברי הרב קוק, שאני מרגיש צורך לבררן.

הטעות הראשונה, הנפוצה בקרב רבים, היא קריאה חלקית בכתבי הרב קוק. מכיוון שתורת הרב מתפרסת על פני ספרים רבים, מעטים מאוד הם האנשים שהקיפו את רוב או את כל כתביו. מכיוון שכך, רבים מכירים רק חלק קטן מדבריו. הרב קוק לא כתב שום רעיון בצורה מרוכזת במקום אחד אלא על פני מקומות שונים. מה שאומר שמי שרוצה להקיף נושא מסוים ולעמוד על המבט השלם של הרב קוק, חייב לראות את כל ההתייחסויות שלו לעניין. משלא עושים כן ורואים רק תמונה חלקית, הרי שמתקבלת תמונה שגויה לגמרי.

הטעות השנייה, הנפוצה בקרב אנשים הלומדים את תורת הנסתר, היא חוסר העמדת גבול ברור בין העתיד השלם ובין ההווה החלקי. תורת הסוד אינה מצטמצמת בתיאור המציאות הקיימת בלבד, היא נושאת עמה אופק רוחני ואידיאלי של שלמות עליונה ועולם מתוקן לעילא ולעילא. גם תורת הרב קוק המבוססת על תורת הנסתר, כדבריו, מלאה בתיאורים וברעיונות נשגבים על עולם מתוקן ואצילי. אולם ציורים אלו אינם בהכרח מתארים את ההווה ואסור להנהיג את ההווה החסר לפי עקרונות המתאימים לעתיד השלם. כאשר הגבול לא ברור, טועים לחשוב שהעתיד השלם כבר כאן, ומנסים לכפות עקרונות וכלים ששיכים לעתיד כבר על ההווה. דומה הדבר לניסיון להאכיל תינוק שנולד בבשר ויין המתאימים לאדם המבוגר. הילד לא בשל לכך ויותר מכך- אוכל זה יזיק לו! הוא צריך לעבור כברת דרך עד שיגדל ויהיה ראוי לכך.

הרבנית פרומן מעמידה את היסוד האוניברסלי של עם ישראל כתכלית כל שיבתו לארץ. כלומר, לדעתה, כל ענינו של רעיון הגאולה בא לידי ביטוי בהשפעה של ישראל על אומות העולם. היא מותחת את הרעיון הזה עד כדי הקביעה שהלאומיות הישראלית בארץ ישראל צריכה לבנות "שיח עם עם אחר, תרבות אחרת, דת אחרת".

הרבנית פרומן עוד מוסיפה ומדגישה שעיקר התכלית של עם ישראל היא ההשפעה על העמים בעיקר על הערבים הגרים בתוכנו, עד כדי שהיא אומרת "לא בשביל זה באנו לכאן – להשתלט , לגרש את האחר או לבטל את זכות קיומו", אלא ההיפך, המטרה היא "לקרב את העם הפלסטיני אל האהבה, השלום והקדושה הטמונים בארץ זו".

ראשית יש כאן טעות בהבנת מצוות מפורשות בתורה. האם לא באנו לארץ כדי להשתלט או לגרש את האחר?? מצוות כיבוש הארץ מטרתה לכבוש ולשלוט בארץ, כמו שכותב הרמב"ן: "לא נעזבנה ביד מן האומות או לשממה" . האם הרמב"ן התכוון שביד האומה הערבית כן מותר לעזוב את ארץ ישראל?? האם יהושע לא כבש וגירש ואפילו הרג את יושבי הארץ שהתנגדו לישראל? בנוסף, מהיכן למדה הרבנית פרומן שצריך לקרב את העם הערבי לקדושה הטמונה בארץ? רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, בירר שאין שייכות כלל בין ישמעאל ועשיו לארץ ישראל מאחר והיא מתאימה רק לעם היהודי הנושא בקרבו את תכונת הסגולה הקדושה. אדרבא, הם נדחים מפניה של הארץ בגלל קדושתה! אם כן אי אפשר לקרבם לקדושת הארץ, לפחות לדעתו של ריה"ל.

הטעות הנוספת היא קריאה חלקית בדברי הרב קוק. אכן הרב קוק כתב במפורש שיש בעם ישראל צד אוניברסאלי שעניינו להשפיע לטובה על אומות העולם. אך זהו רק חלק מעניינו של עם ישראל וחלק מעניינה של הגאולה. האם נעלם מעיניה של הרבנית פרומן שיש בעם ישראל שלש כוחות, הקודש האומה והאנושיות, כדברי הרב (אורות התחיה יח), והאנושיות=אוניברסאליות היא רק אחד מהשלשה?
לפי דבריה: "שליחותו של עם ישראל להוביל את אור השם, הצדק והמוסר, האהבה והחסד בעולם". יש כאן רשימה חלקית של ערכים. אכן ה'צדק' וה'מוסר' ה'אהבה' ו'החסד' אלו ערכים אלקיים. אך מה עם קדושה? מה עם טהרה? כמוכן, הרב כותב בהרבה מקומות, שהעולם חייב לדעת להשתמש גם במידות של גבורה, קנאות, כעס, גאוה ואפילו שנאה ונקמה (דרוש יח). הרי "כל המדות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה, חוץ מהעצבות שאין לה שורש כלל" (אורות הקודש).

הרב עצמו כתב על פורקי העול המורדים באומה שהם "אחים חביבים-שנואים", והגדיר אותם אפילו כאויבים בגלל שהם מזיקים לאומה "ממתים את נשמתה..הם אויביה, אויבי נשמתה, שנואיו של מקום". מכיוון שכך הוא משבח את ההתנגדות שיש באומה לאנשים הללו, ומשבח את האומה שהיא "קנאית היא ונוקמת" (מאמרי ראי"ה 90-91). האם הרב קוק לא כתב בחיוב על רמאותו של יעקב את עשו וכל יכולתו של יעקב להשתמש כשצריך במידות ה'רעות' של נקימה ומלחמה? (דרוש יח).

בקיצור, העמדת הלאומיות של ישראל רק כבעלת תכלית אוניברסלית, לשם השפעה על הערבים, היא קריאה חלקית ביותר בתורתו של הרב קוק, המביאה להגדרה שונה ממה שהוא כתב, לציונות ולתפקיד ההתיישבות של עם ישראל בארץ ישראל.

הטעות השנייה היא חוסר ההבחנה בין רעיונות נסתרים למציאות הגלויה. הרב כותב למשל (ישראל ותחיתו ה) שמצד האידיאל – העולם מחכה לאור ישראל, אולם מצד המציאות – מוחם וליבם של הגויים אינו מוכשר לכך עדיין. כלומר לא כל רעיון אידיאלי ניתן ליישום מיידי. אכן יש רעיונות מעולם הנסתר הראויים להתפשט בהמון לעומת אלו שעדיין לא, וצריך תלמיד חכם גדול להבחין מתי רעיון נסתר הופך לגלוי (אגרות שעה, תיד). כאשר אין הבחנה כזו ורעיונות מהנסתר מתפשטים בהמון – אז נוצר בלבול ונגרמים נזקים: "אין לך דבר המפסיד את יסוד השלמת החברה האנושית כהשפעת עניינים נעלים בהמון שאינו ראוי לקבלם.. והרשות ניתנה לחכמים מובהקים להורות היתר להוראת שעה" (אגרת פט).

בקיצור, ההתעלמות מהעובדה שהפלסטינים הם אויבים שלנו, המתנגדים לבנין הלאומי השלם של עם ישראל בכל רחבי ארץ ישראל, משחקת לידי הרע, גם אם היא באה מכוונה טובה. משום שכך הרע מקבל לגיטימציה וההתנגדות אליו נחלשת. אדרבא, הדרך לשלום העתידי מחייבת לפעמים מלחמה (מאמרי ראיה 508), והדרך לאהבה והסבלנות עוברת דרך הקנאות (אגרת תכז).

ובכלל צריך להיזהר מאד מהשיח המרים על נס רק את רגשות החסד והרחמים, שהרי בקיצוניות זוהי גישתה של המינות: "המינות הפקירה את המשפט תקעה את עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה" מה שמביא בסופו של דבר "לרשעה היותר מגושמה" (ישראל ותחיתו ג).

=======

הרב איתן קופמן הוא מארגון 'רבני דרך אמונה'