הכתובת הייתה על הקיר / הרב חיים אמסלם

אכן נפל דבר בישראל.

החלטת בית המשפט העליון לצורך חוק השבות, היא דבר נכון ואמיתי. לעיתים הציבור הדתי לא שבע נחת מהחלטותיו השונות בענייני דת, הפעם החלטתו להכיר בגיורי בתי הדין ההלכתיים הפרטיים, מלבד שהיא החלטה בעלת השלכה הסטורית לעתיד, הוא בבחינת נפל דבר בישראל ו״כיום שהחליטו שבטים לבוא זה בזה״.

החלטה זו תואמת למעשה את החלטת בית הדין הגדול והסנהדרין מימי שלמה, ובהתאם לדברי הרמב״ם בהלכות איסורי ביאה פי״ג, שאיפשר מסלול מקביל של גיור שלא ע״פ אמות המידה המחמירות.

בזמנינו מהדהדת זעקת הנביא יחזקאל כלפי המנהיגות הרבנית ״הרועים״ בפרק ל״ד ״ואת הנדחת לא השבותם ואת האובדת לא בקשתם״.

שהרי כל החמרה בגיור שאינה מעכבת להלכה משמעותה הקלה בהתבוללות ובנשואי התערובת, שמניעתם הוא אינטרס ראשון במעלה לעם היהודי.

החלטת הבג״ץ היא בעצם היא יישום הכתובת שהיתה על הקיר, שנבעה מתוך המצוקה הנוראה שנוצרה בשנים האחרונות של מאות אלפים המתדפקים על דלתי העם היהודי ונדחים בגלל אמות מידה שאינן מעיקר הדין והביאה את הצורך להקמת בתי דין שעומדים בהם גדולי רבנים שכאב להם המצב הנורא.

החלטת הממשלה הנוכחית עם הקמתה לבטל את כל השינויים הקלים בעניין היותה קטליזטור להחלטת בית המשפט. כל הזועקים את זעקות השבר על הרס היהדות והרבנות כביכול, הם שהביאו את הדבר על עצמם.

הם שוכחים ומשכיחים במי מדובר? בסך הכל במאות אלפים כאן בארץ ישראל בצאצאי יהודים ״זרע ישראל״ שמצוה עלינו לקרבם ולהחזירם לצור מחצבתם.

בתי הדין הפרטיים, ואני מדגיש הפרטיים ולא הפיראטיים, הם בתי דין הלכתיים שיושבים בהם רבנים מובהקים ותלמידי חכמים ההולכים לאור דרכם של רבותינו בעלי הגישה היותר מקרבת, וזו מחלוקת לגיטימית הלכתית בין פוסקי ההלכה בזמנינו.

הגענו כנראה למועד שיש להזהר ״שלא תנעל בפני הגרים״ ויבורך הבג״ץ שקיבל את ההחלטה ואימץ את הפסוק ״עת לעשות להשם הפרו תורתך״.

זכיתי ומן השמים סייעוני ותרמתי את תרומתי הצנועה בשנים האחרונות למהלך, כפי שכותב השופט העליון אליקים רובינשטיין בפסקו עמוד 52 פסקה י״ט, תיתי לו על שהזכירני לטובה.