חברים יקרים, בבקשה אל תאכלו אותי.

תארו לכם שאיזו חיילת צעירה או אשה צעירה ממשפחה פשוטה נאנסה או נאנסת על ידי מישהו. היא רואה ושומעת עכשיו את כל תגובות ההגנה על גבר שהרס את תמימותה וחילל את גופה-עצומות-משאלי דעת קהל התארגנויות לשמירה על שמו הטוב-דיבורים על עלילת דם- ועוד.

מה לדעתכם היא תעשה?

אף אחד לא יקום להגן עליה, אולי גם אביה ואמא בעצמם לא יגנו עליה ויגידו לה שתשתוק – האם אנחנו כחברה רוצים שאנוסות לא יעיזו להשמיע את קולן? תראו מה קורה פה. אתם מבינים את המשמעות?

ומנגד תטענו שהיא הורסת חיים של גיבור ישראל. היא תגיד אבל אני לא פירסמתי. אני הגשתי תלונה. זכותי לבקש צדק. זכותה או לא? למה לדבר על עלילה ורדיפה? מי תעיז להתלונן?

והפרסום: את הפרסום עשתה המשטרה. הפרסום הוא כלי עבודה במצב שבו יש רק מילה שלה מול מילה שלו. הפרסום יכל לחזק את יכולת ההכרעה. כי רק הוא יכל לגרום לעוד נפגעות לבוא ולהעיד ובכך לחזק את הסיפור של המתלוננת.

ואם לא יהיו חיזוקים לעמדתה ונישאר עם מילה שלה מול מילה שלו ולכן הוא יצא זכאי מחוסר ראיות האם נאמר שזו עלילה? בשביל שאפשר יהיה לומר זאת תצטרך להיות הוכחה שזו עלילה.

אז בבקשה, אל תחתמו על עצומות. תגידו בקול שעם כל הכאב על סבל שנגרם לחשודים ששמם מתפרסם אנחנו מעדיפים לתת מרחב בטוח ופתוח לאנוסים ואנוסות להשמיע את צעקתם,לדרוש שיעשה צדק. אל תשתיקו אותן. אל תחתמו על עצומות.