"חייבים הגרעינים שפועלים נכון, להתנער מאלו שאינם פועלים כך ומוטב לעשות זאת מהר לפני שכל מפעל הגרעינים ייעצר בגלל אלו שפועלים באופן דורסני"- כתבנו כך מספר פעמים בצורות שונות ולא רק כתבנו, אלא גם פנינו אליך אישית כמה פעמים וביקשנו שיערך דיון נוקב וחשיבה רצינית באילו גרעינים תומכת המדינה ומה ההשפעה החברתית שלהם במקומות בהם הם פועלים. לצערנו, התשובה מצידך הייתה התעלמות מוחלטת.

ישנם גרעינים שמבינים מאוד את הבעיות ומחנכים את אנשיהם לדעת כיצד נכון ולא נכון לבנות גרעין. אך יש לא מעט גרעינים, אשר מתעלמים ודורסים את מה שנקרה בדרכם, בעיקר את האוכלוסייה המקומית. הם לא עושים כך רק בערי המרכז כפי שעולה מהכתבות האחרונות בכלי התקשורת, אלא גם בערי פריפריה, שם אין פה לקהילה המקומית.

נזכיר חלק מהטענות העקרוניות ששלחנו לך על מערך תקצוב הגרעינים כפי שהוא כיום:

גרעין הינו עמותה פרטית ולא מוסד נבחר. לפיכך, התקצוב עלול להביא את הגרעין לעקוף את המוסדות המקומיים: קהילות, מוסדות חינוך ומוסדות עירוניים. הגדרות התמיכה מקשות על בנייה עצמאית של מוסדות הקהילה המקומית שאמורות לכאורה לחזור ולהחזיק בהנהגה.

אין כיום מדדי הצלחה חברתיים לגרעין, גם לא בהקשרים פשוטים יחסית הניתנים לכימות כמו מהו מספר תלמידים מרמה חברתית כלכלית נמוכה בבתי ספר איתם עובד הגרעין.

אין חלוקה לסוגים שונים של גרעינים לפי פעילותם: גרעינים הפועלים בעיירות פיתוח מול גרעינים הפועלים בערים מבוססות. גרעינים חברתיים מול גרעינים להחזרה בתשובה וכו'.

תקנת הגרעינים התורניים במשרד החינוך מבנה את התמיכה סביב התמקדות ב"כולל", דבר שיוצר עדיפות לתפיסות אידאולוגיות מסויימות בציונות הדתית. נוסף על כך, הגדרות התמיכה המגבילות את התמיכה לגרעין אחד בערים קטנות, הופכות לעיתים את אותו גרעין למונופול.

אין הגבלה אמיתית על קשרים פוליטיים ועל שימוש בפלטפורמת הגרעינים לצרכים מפלגתיים ובעיקר, אין מוקד כלשהו לפניות של התושבים המקומיים במקרה של בעיות או מחלוקת.

ואכן החששות שהבענו כבר הפכו מזמן לבעיות אמתיות והתגלגלו גם לפתחו של מבקר המדינה, וזה כבר לא נעים.

ואתה, שלא דאגת ליצור דיון ובדיקה פנימית בנושא ואפילו להקשיב, מוצא עצמך עכשיו מדבר דרך סוללה של עורכי דין. יתכן מאוד שזה לא יגיע למחוזות פליליים, אך בוודאי שלא מדובר כאן על דברים ראויים והגונים. אפשר לתרץ שכך גם פעלו בתקופת מפא"י, אך עתידה של מפא"י מוכיח לנו שכך לא מתנהלים.

חבל שהתנהלותך מעמידה את כל מפעל הגרעינים בסכנה, אבל האשם המרכזי הוא הציבור שלנו שלא באמת רצה להיכנס לעומק הנושא, לא נעמד בכדי לבלום את הגורמים הבעיתיים ולא שם לך גבולות, אולי משום שגם הוא אהב ליהנות מהכספים שאתה מביא.

נוכל להעיד כי את עיקר ההצלפות והכפשות השווא נגד 'נאמני תורה ועבודה' בשנים האחרונות, קיבלנו בגלל העובדה שביקשנו ליצור דיון בנושא מעמד הגרעינים התורניים והשפעתם. למדנו על בשרינו שיש פרות קדושות שאם נוגעים בהן עלולים לשלם מחיר כבד מאוד, עד כדי כך שגם אנו התלבטנו אם אולי כבר עדיף לשתוק ולהנמיך פרופיל.

-"אז במקום לבקר אחרים, תיזמו גם אתם", הייתה התשובה הקלאסית שקיבלנו עת היינו מבקשים דיון מחודש על התקנות והתקצוב. -אז זהו, שכאן נמצא בסיס בסיס המחלוקת: אנחנו לא יוזמים משהו חדש כי אנחנו חיים את זה. מי שילדיו לומדים עם כלל עם ישראל בבית הספר, לא צריך להקים גרעין מיוחד לקירוב לבבות. מי שכבר גר בעיר שיש בה דתיים וחילונים לא צריך "לעבור" לעיר כזו. מי שכבר שנים מחזיק בפעילות קהילתית שיש בה חסד, תורה ועזרה לזולת, אינו צריך להקים משהו חדש.

עדיין, יש לעיתים מקום ליצור משהו חדש ואכן יש יתרונות לגרעינים שיכולים לתת מענה שעוקף את המוסדות המקומיים שלעיתים מעט התאבנו. אבל כשיטה גורפת לאורך שנים, ללא כל רגולציה, זה יכול מאוד להזיק.

העיתונות הדתית, כבבואה של הציונות הדתית, כל כך רצתה לחבק את הגרעינים ולא הרבתה לשאול את השאלות. היא עוקבת אחר הנעשה בגרעינים אך רק דרך המשקפיים של אנשי הגרעינים עצמם ולא באמצעות בדיקת עומק של תהליכים או בדיקת נתונים שמראים שלעיתים דווקא הגרעין הוא זה שגרם לריקון הממ"ד ולבריחת הציבור המסורתי.

חוסר הרצון לבדוק מה באמת אתה עושה, יאלץ את כולנו להיכנס למגננה מול מי שמרגישים הפעם, די בצדק, שגונבים להם את המדינה.

=======

הכותב הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'