הטור הבא נכתב כשלוש שעות לאחר הפיגוע בצומת גוש עציון בו נהרג סרן אליאב גלמן הי"ד.

שני גורמים בלבד התייחסו לפיגוע. נשיא המדינה ראובן ריבלין שבפתח מפגש עם ראשי הרשויות הערביות אמר: "קיבלתי עכשיו את הידיעה האיומה על מותו של סרן במילואים אליאב גלמן ז"ל שנהרג במהלך נסיון ההשתלטות על המחבל, היום בצומת גוש עציון. אין מחילה לטרור, אין סובלנות לטרור, ועל כל היושבים כאן לגנות אותו בצורה נחרצת.

אש הטרור שגובה מאתנו כל כך הרבה קרבנות בחצי השנה האחרונה, היא גם האש שתבעיר את הגשר שאנו מנסים לבנות כאן היום. אני שולח מכאן את תנחומי העמוקים למשפחה."

גם שר החקלאות אורי אריאל שדרש לאסור מעבר פלסטינים בצומת הגוש, ודבריו הובאו בסרוגים. וסגן שר הבטחון אלי בן דהן שהיה בסיור בסמיכות מקום.

הבעיה היא שחוץ משלושתם נרשמה התעלמות מוחלטת מהפיגוע מצד כל הגורמים הפוליטיים – כאילו מדובר בתופעת טבע שאין מה לעשות נגדה.

בזמנו, ביקרנו בסרוגים את הנשיא ריבלין על כך שהוא אינו מגנה מקרי אלימות נגד יהודים, אז היה מדובר בהצתת בית כנסת בידי פורעים ערבים. אולם מאז חזר הנשיא בתשובה, ויש לציין לטובה שהוא הגורם היחיד שממשיך להתייחס לכל אירוע טרור ומגנה אותו בקולו זמן קצר לאחר האירוע. הוא אף מקפיד להגיע ולנחם את כל משפחות האבלים של נפגעי הטרור.

מנגד במערכת הפוליטית נרשמת סוג של אדישות כלפי גל הטרור הנמשך. בגל הפיגועים הראשון, היו חברי הכנסת מהימין ממלאים את תיבת המייל והווטסאפ בהודעות גינוי והצעות לסדר, חמישה חודשרים אחרי תחילת האינתיפאדה, רק שר אחד טרח בכלל לשלוח הודעה.

איפה ראש הממשלה שהבטיח שידאג לבטחון ישראל ובינתיים סופר כבר יותר מ-35 הרוגים? איפה שר הבטחון שפקוד שלו נהרג היום גם בגלל התעקשות להמשיך לעצום עיניים מהאינתיפאדה. איפה יו"ר הבית היהודי חבר הקבינט ואיפה איילת שקד שבתפקידה כיו"ר "ישראל שלי" כבר הייתה מרעישה כאן עולמות על האדישות מחיי אדם יהודיים.איפה אנשי הליכוד אלקין ואדלשטיין – תושבי גוש עציון? איפה יריב לוין וגלעד ארדן? "שקט הוא רפש" אמר ז'בוטינסקי, וההשלמה שבשתיקה עם הדם הזה שממשיך להישפך אצלנו הוא דבר בלתי נסבל.

קצין מילואים נהרג היום בפיגוע והמדינה עוברת על כך לסדר היום. כל הכבוד לנשיא שלפחות שומר על הכבוד. רק תחשבו מה היה קורה לו יהודי היה דוקר ערבי…